מגזין משפחה: שיעורי מוזיקה איך ברוך לוין כובש לבבות בכיתה ובמצעדים

גיליון יום טוב המגה של משפחה מתקבל בברכה לבתים ולסוכות בכל מקום - חלון ראווה של המרכיבים המגדירים של המגזין - אנשים, מקומות, רעיונות, גרפיקה והשנה בונוס מיוחד - הדיסק קומזינג 2 .

ביקור ייחודי והיסטורי עם גדולי ישראל של ימינו בשנותיהם המוקדמות, מאחורי הקלעים עם מוזיקאים ופעילים, פרויקט ויזואלי מהמם בהשתתפות צמרת הצלמים בעולם הפרום, ומוסף מיוחד המדגיש אז ועכשיו, איך דברים משתנים , איך שהם נשארים אותו הדבר.

להלן קטע מהמאמר על הרב ברוך לוין .

איך ברוך לוין כובש לבבות בכיתה ובמצעדים
שיעורי מוזיקה

מאת ישראל בסר
תמונות מאיר הלטובסקי

זה היה במרפסת רטובה אי שם באחד הרחובות הסוערים האלה של גאולה. הגשם גרם לאבני ירושלים להחליק, והמדרגות היו צרות, אבל הקול משך אותנו למעלה - זנים של
גיטרה ושירה רועשת ומלאה.

במרפסת היו כמה שולחנות ארוכים מכוסים בקערות צ'ולנט וצלחות קוגל, כמה מיכלי סופר דרינק ריקים, ואפילו כמה בקבוקי בירה. הבנים שישבו סביב אחד השולחנות היו בשנות העשרה המאוחרות לחייהם. רובם היו עם שיער ארוך, זיפים, ג'ינס וחולצות טריקו צמודות. כולם שרו, העיניים עצומות חזק, החוצפה שלהם נעלמה, ושלהם
אין לטעות ביידיש טשיין.

ליד ראש השולחן ההוא ישב ירושלמי עם עיניים נבונות, פיוטים מתולתלים וטליס קטן עצום על חולצתו הלבנה, והוביל את השירה. זה היה הרב גמליאל רבינוביץ', אחד הצדיקים של ירושלים. לידו, מנגן בגיטרה, ישב צעיר מהשכונה שלי, מעלות דפנה. הציפה הטבעית שלו באה לידי ביטוי במוזיקה שיצאה מהכלי; הוא וכלי העץ המלוטש הזה היו אחד.

שנים אחר כך, כשברוך לוין הוציא את אלבומו הראשון, עלתה במוחי הדימוי הזה שלו, הרב גמליאל, ושל בני הנוער באותו מפגש בליל חמישי. באלבום ההוא, ובכל אחד אחריו, הוא לכד את הקסם, הכריזמה והחום של המוזיקה ששמענו במרפסת ההיא.

תן לי הרמוניה ההצצה הראשונה שמבקר מקבל כשהוא נכנס לווטרברי, קונטיקט, עיר הממוקמת 77 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר ניו יורק, היא אחת המהומות העירוניות: בניינים מכוסים בקרשים ובתים מטופחים. אבל כשאתם מתקרבים לאזור שבו גרה הקהילה הפרומה, יש תזוזה ניכרת. בתים ויקטוריאניים אטרקטיביים לאורך הרחובות המוצלים והמטופחים. הישיבה היא בית כנסת מרשים לשעבר שבראשו כיפה ייחודית.

היה זה עם ה"בקרים הטובים" העליזים עד כדי עצבנות לפני שחריס, מצפצף ושופע כשאחרים בקושי הצליחו לרטון.

כיום, הוא מלמד בכיתה ה' ומשמש כסגן מנהל בבית הספר היסודי של הקהילה, אבל הוא לא איבד את שפע הנעורים שלו. הוא גם הפך למלחין וזמר מוביל, והשתל את התורה והשיר של ירושלים לקונטיקט הרחוקה.

לברוך תמיד היה קצב, גם כילד בטורונטו. לכיתת הגן שלו היה פעם אורח מפורסם, הרב שלמה קרליבך, והסיפור מספר שהמורים דאגו שברוך הקטן יושיב ליד הזמר, שכן הוא היחיד שמסוגל "לתת" הרמוניה. ברוך אומר שהוא לא זוכר את סידורי הישיבה, אבל הוא זוכר איך הזמר התייחס לילדים הקטנים ב"קונצרט אמיתי", שר כאילו הוא עומד מול קהל של מאות.

אבל ההתחלה האמיתית של המסע המוזיקלי שלו הייתה במחנה הקיץ. כילד בן עשר שהיה חדש במחנה, הוא לא היה שותף אוטומטי לעידוד והכיף באגודה טורונטו. "אבל מישהו הציע לי להצטרף למקהלה, ושם מצאתי מקום להתבטא".

הוא הפך לכוכב הקיץ ההוא, וקיבל את העצה הראשונה שלו בנוגע לכישרון שלו. "קיבלתי מכתב מההורים שלי, והם כתבו כמה הם שמחו לשמוע שאני שרה בציבור. אבל הם הזהירו אותי, 'זכור שזו רק מתנה מהשם, לא יותר, וזה לא משנה את מי שאתה'. זה בטוח החזיק אותי בתור".

כמחנך בעצמו, כיום הוא מסוגל להרהר על התפתחותו של זמר, וכיצד לעשות זאת נכון. "אבי, הרב מיכל לוין, הוא אדמו"ר רב. תמיד ביקשו ממני לשיר בחתונות או בבר מצווה, אבל ההורים שלי לא נתנו לי לקבל. אבל אם זו הייתה שמחה משפחתית, הם עודדו אותי לשיר. הראו לי את האיזון, שלכל דבר יש זמן ומקום”.

The Marvelous Midos Machine הופקה אז בטורונטו, וברוך ניסה - ולא נכנס. הוא מגחך. "בשנה שעברה הם הפיקו כרך רביעי, אחרי הפסקה של 20 שנה, ואני על זה. הוצאתי את זה מהמערכת שלי. עבור הילדים שלי, זה נקודת השיא בקריירה שלי".

כדי לקרוא את שאר המאמר, בקר בדוכני העיתונים שלך כדי לאסוף את גיליון השבוע של מגזין Mishpacha או בקר ב- Mishpacha.com .