במגזין משפחה השבוע יש ראיון מדהים עם אייבי רוטנברג. אתה יכול לקרוא חלק מהראיון למטה.
כשהאלבום הראשון של Journeys עלה לראשונה, זה היה משהו חדש לגמרי: מוזיקה מכל הלב שהוגדרה למילים באנגלית מקוריות, בשפה ובסגנון שהרגישו עדכניים ואמריקאיים אבל עדיין יהודים בעליל לאלפי מעריצים. הנוסחה הסודית הזו מסמנת כמעט כל מנגינה שיצרה אייבי רוטנברג - מארוחה לילדים ועד קלאסיקות קומזיץ. בשיחה גלויה בלתי נשכחת, אייבי חולקת את ההשראה שעוררה שנים של יצירות
מאת ריבה פומרנץ
תמונות שירה בריינר, אוריה תדמור
יש מגוון של אישים בפתח ביתי. בחור ישיבה מיושן שנזהר מסצנת ההיכרויות, אישה מודאגת שוקלת את מטלות הניקיון שלה בפסח הקרוב, אוכלת שמאלץ-הרינג ספרדי מחולון, וחבטת בייסבול מהטמטום האגדי של איסט סייד כולם מצטופפים. קרוב מאחור. עקוב אחר ממציא כושל של מכונה מופלאה, הבעלים לשעבר של כרטיס בייסבול נחשק של ג'ו דימאג'יו, ואפילו קצת נשמה'לה, שעף פנימה יחד עם מלאך משלו. הזיה מטורפת? חלום מעורבב? אלו מכם שכבר שומעים זנים של מוזיקה יודעים טוב יותר. המבקר הרב-גוני שלי הוא לא אחר מאשר אייבי רוטנברג, האיש מאחורי המוזיקה של Journeys, D'veykus, Aish, HASC, The Marvelous Midos Machine ועוד.
הוא מגיע עם מתנות - קומץ תקליטורים וספר השירים הנחשק של "מסעות" - והוא גם הביא "הגנה": המפיק והחבר הקרוב מוטי גרונברג מ-M&M Enterprises, שבחייו האחרים, מסתובב בעולם ככשרות משגיח. מוטי חזר זה עתה מטיבט, שם, הוא מספר לי, הוא פיקח על חליבת היאקים.
זו דרך מצוינת להניע אותנו הבוקר - כנראה מספוא למאמר נוסף! אני יודע שרציתי לעשות יאקים עם אייבי רוטנברג מאז שהאזנתי לראשונה למוזיקה ההיפנוטית שלו. איך, התפעלתי שוב ושוב, הוא עושה את זה? כיצד מנצל הטורונטוני הזה, יליד ניו יורק, את זמנו הפנוי כדי ליצור מגוון כה רחב של שירים, מסובב את המילים, הנושאים והמנגינות בצורה כל כך קסומה, עד שהמוח והנשמה לא יכולים שלא לעורר השראה ואפילו לשנות?
המילים הכנות והרכות של אייבי מאירות זרקור על אמנות היצירה המוזיקלית, המסרים שמאחורי שיריו ואפילו עתיד המוזיקה היהודית. זהו קונצרט נדיר, קלוש אך עוצמתי, וחלק ניכר ממנו מבוצע מאחורי הקלעים. אנחנו מתחילים בהתחלה, עם המהות של המוזיקה, ואיבי הוא - ובכן, באופן מדהים אייבי. מהורהר, מהורהר, יצירתי, ולגמרי, אמיתי בצורה מרעננת.
כמו תבלין הוא מכין את הבמה, כמו כל מספר סיפורים מוזיקלי שמכבד את עצמו, עם מטאפורה עשירה. "מוזיקה היא כמו תבלין", אומר אייבי. "אוכל תפל ללא תיבול, והחיים ללא מוזיקה לא היו שונים. מוזיקה מעצימה את העצבות ותחושת האובדן שלנו כשאנחנו שרים על הצ'רבאן, בדיוק כפי שהיא מייצרת אושר עז ודחף לרקוד כאשר מנגנים בשמחה בשמחה. אתה יכול להעצים את ההשראה והרגש עם מוזיקה, וזה כלי כל כך נפלא להעשיר את חיינו. אם אתה שר על אמונה בלחן של 'אני מאמין', הרושם שזה עושה על הנפש שלך גדול יותר, פשוט בגלל המוזיקה. או כשאתה שר שיר שמביע אהבה לריבונו של עולם, כמו 'אבינו מלכינו', או לתורה, כמו 'מה אהבתי'.
sorasecha, האהבה והתחושה מגיעים לרמה אחרת לגמרי."
הוא מתאר בצורה נאותה ניגון כ"פאסוק עטוי מוזיקה", ומדגיש כיצד המהות של המילים משתנה עם תוספת של מנגינה יפה. "האם התפילה תהיה זהה אם רק נקרא את
מילים? על ידי מתן טעם למילים, זה הופך אותן לבלתי נשכחות יותר. אם רק מלמדים ילדים את המילים 'תורה מצוה לנו משה', זה לא ממש טביע בהם חותם. אבל למד אותם לשיר
שיר 'תורה מצוה' והם יזכרו אותו לעד".
קל להסתכל על כותב שירים ומוזיקאי ותיק כמו אייבי ולחשוב, "כן, הוא יכול לעשות את זה - זה טבע שני!" אבל כנראה שזה לא תמיד היה ככה.
"למרות שאני בא ממשפחה מוזיקלית, לא הייתי שום סוג של ילד פלא", הוא מודה. "מעולם לא חשבתי שמוזיקה תהפוך לחלק כה משמעותי בחיי. יכולתי לשאת מנגינה... אין כל כך מה לכתוב עליו הביתה."
עם זאת, כמבוגר צעיר, ההשגחה סידרה את דרכיו של אביי להצטלב עם כמה מהאישים המרכזיים במוזיקה היהודית של אותו יום. אלי טייטלבוים היה שכן ומנטור, וב
מחנה שדי חמד, שם אלי נתן לו עבודה כיועץ עוד ב-1970, הוא הכיר את ברוך חיט, ישראל לם, אלי קרנצלר ועוד מוזיקאים מוכשרים שעבדו במקום.
"אני חושב שהייתי היחיד שם שלא יכול היה לנגן על כלי!" אייבי צוחקת. "אז הרגשתי סוג של קינאס סופרים משתלטים עליי, ועבדתי קשה באותו קיץ כדי ללמוד...
כדי לקרוא את שאר המאמר, בקר בדוכני העיתונים שלך כדי לאסוף את גיליון השבוע של מגזין Mishpacha או בקר ב- Mishpacha.com .
השארת תגובה
כל התגובות מבוקרות לפני פרסומן.
This site is protected by hCaptcha and the hCaptcha Privacy Policy and Terms of Service apply.