OHEL 5772 "The Music We Love" סקירת קונצרט + תמונות

מאת יוסי צווייג.

כאשר אוהל התחילו לפרסם את התוכנית השנתית שלהם השנה שכותרתה "המוזיקה שאנחנו אוהבים" עם מודעה ללא מערך, הייתי סקפטי. זאת אומרת, זה קונצרט שנמשך כ-16 שנה, ולא להכריז על שום אקט זה מאוד מסוכן. ובכן נחש מה? טעיתי! הם מכרו 1,100 מקומות ביום חמישי לפני ההופעה. המקום עצמו היה שינוי מאוד מרענן. אולם מייסון, המרכז לאמנויות הבמה ברוך כולל מערך רחב מאוד באודיטוריום שגורם לכולם להרגיש שהם קרובים לבמה.

ההתרגשות בקהל הייתה מחשמלת. מי היה מופיע? במודעה האחרונה היו כמה רמזים אז אנשים חשבו שהם מכירים חלק מהמעשים. האורות התעמעמו ואברמי ג'י, מאסטרו הערב, הניע את התזמורת במה שכונה "פתיח המשפחה". בגיליון סוכות של משפחה היה להם מאמר על תולדות המוזיקה. בכתבה הם הציגו 10 שירים, וכשהתזמורת ניגנה את השירים הללו, הופיעו על המסכים יצירות האמנות מאותם עמודים במגזין.

אלי קליינמן, נשיאת חברות אמריקר, עלתה על הבמה ותהתה היכן נמצא נחום סגל. הוא שלף את הטלפון הנייד והתקשר לנחום. נחום הופיע על המסך יושב בבית וצופה במשחק הג'טס ומעודד אותם. נחום רואה באייפון שלו שאלי מתקשרת ואומר לא, הוא לא מרים. בעצם, אלי רץ לבניין של נחום כדי להביא אותו. אלי מצלצל בפעמון שלו שילדיו של נחום עונים ואתה שומע את נחום אומר לבתו לספר לאלי שהוא בסין. אז אלי מתחפש למשלוח, דופק שוב בדלת ועכשיו מכניסים אותו למעון סגל. קליינמן ונחום מתחילים להתווכח. לאחר מכן נחום מכריז שהוא לא יארח עד שידע מי בתוכנית. אלי מחליקה לו פיסת נייר ונחום מתכונן להופעה תוך שניות. הם בורחים אל מייסון הול ומופיעים על הבמה. הסרטון היה חמוד מאוד והקהל אהב אותו. לאחר מכן נחום שולף מעטפה עם הרמז למבצע הראשון. הרמז היה "זמר עם 3 אלבומים, אחד מהם יצא ב-3 החודשים האחרונים".

התזמורת החלה לנגן את מוזיקת ​​פנטום האופרה ומבצע ניגש לבמה עם מסכת פנטום על חצי פניו. נחום מודיע שהתשובה היא, MICHOEL PRUZANSKY . מיכל קורע את המסכה שלו ופורץ ישר למספר הפתיחה באלבומו האחרון, קול מה. הקהל אהב את זה ומיכואל המשיך להרשים אותנו בהופעה ובריקודים שלו. קול מה נכנס ישירות ל-Zeh Lozeh של מיכאל שגם הוא ב-MP3 אבל היה במקור בעבודת צדקה של A TIME מאת שלוים קאופמן. עד שהסט הסתיים, חיוכים היו מסביב. איזו דרך נהדרת להתחיל את ההצגה.

נחום סגל אומר אז שהוא צריך מנחה שותף לערב וניסה להבין למי להתקשר. ליפא? לא, הוא מטפס הרים בהרי האלפים. ראש העיר בלומברג? כן, הוא מנקה ממרתון ניו יורק. הוא החליט שהשותף שלו לארח יהיה... לא אחר מאשר בנו, יוסף סגל.

יוסף קורא את הרמז/רמז הבא: "זמר ממשפחה עשירה בהיסטוריה של מוזיקה יהודית עם דגש כבד על ז'אנר מוזיקה מסוים". "אני מכיר את זה", אומר נחום, "זה איתן כץ ."
איתן מתחיל עם שיר הכותרת מאלבומו הקודם, ברוך הו. לשיר הזה יש פשוט אווירה נהדרת, והכנר של איתן, המולטי-טאלנט ג'רמי בראון, באמת הוסיף את האלמנט המיוחד הזה לביצוע וגרם לו להרגיש כמו קסם. הסט הבא כלל שני שירים שהפכו את איתן לשם מוכר; ישבורך שמחה ורצועת הכותרת של אלבום הבכורה של איתן, למענכה. שינוי הקצב הזה מהסט המהיר של פרוז באמת היה דרך מושלמת לבסס אותנו לקראת מה שהיה הבא.

בשלב הבא נחום ויוסף סגל קראו את הרמז הבא "זמר עם מוזיקה יהודית קלאסית בחגורתו וחבר באחת הקבוצות הכי אייקוניות של המוזיקה היהודית". יוסף אומר "אני מכיר את האבא הזה, זה אלי שוובל ."
אלי עולה על הבמה ומספר לנו שהוא עובד על אלבום הבכורה הקרוב שלו כבר זמן מה, והפינוק שלנו הוא הולך לבצע שיר חדש מהאלבום בשם "יאגה". עכשיו כולנו מכירים ואוהבים את אלי כחבר בלב טהור, אבל על איזה סאונד עוסק אלי שוובל לבדו? ובכן, תן לי לספר לך משהו, השיר הדהים. עם מילים שכללו מעט עברית ואנגלית, השיר הזה הקפיץ את הקהל במקומותיו. זה היה כל כך שונה בצורה מרעננת עד שהוא הפך במהרה ל"המוזיקה שאנחנו אוהבים". לשיר הבא הצטרפו אלי על הבמה אביו המהולל, ריבי שוובל, ואחיו "הקטן" המוכשר אברומי. הם הופיעו יפה ב-In A Vinkele עם אלי בפסנתר והתזמורת לא מצטרפת. השיר הוא שיר מרגש מלכתחילה. הוסיפו את הקולות הטהורים של משפחת שוובל והשיר העוצמתי השאיר את כולם פעורי פה.

המארחים המשותפים של סגל קראו את הרמז הבא "זו אחת מקבוצות הילדים הכי לוהטות שיש היום. כל אחד מהילדים המגה-מוכשרים האלה יכול לככב בכל קונצרט בפני עצמו". זה היה צריך להיות שלשלס ג'וניור .
דוד דאקס, אברומי שוובל וסיי ג'יי גליקסמן התחילו את המדלי שלשלס ג'וניור עם הלהיט מהאלבום האחרון שלהם Raninu. הילדים המוכשרים האלה כולם כוכבים בפני עצמם והם הוכיחו זאת על במת מייסון הול. אפילו עם כמה תקלות סאונד הם היו מקצועיים והמשיכו לשיר את ליבם. לאחר מכן דוד קורא לאביו שלוימה דאקס על הבמה כדי לשמח אותם לשיר את "המח"ל" לזכרם של שני הבחורים מווטרברי שנהרגו בהתרסקות הנוראה לפני שבוע בלבד. עבר זמן מאז שראיתי את שלוימה על הבמה אבל שלוימה ודויד יוצרים קבוצה מצוינת. מלבד אותם גינונים, יש להם את אותה נוכחות בימתית והקולות שלהם משתלבים בצורה חלקה. זה היה רגע מושלם לזכר כמה נשמוס טהור. לאחר מכן הצטרפו לששלס ג'ונואר... אבותיהם. נכון, שלוימה דקס, ריבי שחובל ויצי גליקסמן הצטרפו לבניהם בביצוע נער הייזי. איזו דרך נהדרת לסיים הופעה, ששני הדורות האלה שרים יחד שיר שמתייחס אליהם, שלא לדבר על הקולות המופלאים שלהם.

נחום סגל אומר שהוא מחכה כבר זמן מה להציג את האקט הבא. הרמז אומר "סרטון יוטיוב גדול זינק את הקבוצה הזו לכוכב סופר". זה חייב להיות היום השמיני .
שמולי ובנצי מרקוס הולכים על הבמה ומספרים לנו איך הם היו שרים שיר עם הזיד שלהם "מה ידידות". שמולי אז אומר שהם שינו את זה מעט והדחו אותו מהאלבום האחרון שלהם Chasing Prophecy ושמו "It's Shabbos Now". זו לא הפעם הראשונה שיש לי את התענוג לצפות בהופעה של האחים המוכשרים ביותר האלה. אבל בכל פעם שאני רואה אותם הם עדיין ממשיכים להדהים אותי ולנצח את הקהל תוך דקות ספורות. כשהשיר מסתיים מחיאות הכפיים סוערות והם קופצים ישר בחזרה ללהיט "אברהם". השיר הזה למרות שהוא קצת יותר רך, עדיין מכניס את הקהל אליו כשאני צופה באנשים מסביבי משמיעים את המילים. כשהשיר השני מסתיים כבר יש כמה אנשים בקהל שצועקים "יעלילי". האחים מרקוס עוזבים את הבמה וגבר צעיר מתקרב. אם אתה חובב מוזיקה גדול היית מזהה אותו כאחד הרקדנים הראשיים מהקליפ של "יעלילי". בטח כשאברמי ג'י מרמז על המוזיקה הוא ממשיך לרקוד וגם הכתר מתחיל לרקוד. כשהבית הראשון עומד להתחיל יום 8 עושה את דרכו חזרה לבמה ושר ורוקד עם ה"רקדן" שלהם. זה שיר שנשמע בכל מקום והופיע לראשונה בהופעה של אוהל בשנה שעברה, אז זה בהחלט "המוזיקה שאנחנו אוהבים". כשהכל נגמר כולם מחאו כפיים וחייכו מההופעה הנהדרת.

הרמז הבא היה "המבצע הזה אוהב ניסים." זה היה חייב להיות SHLOIME GERTNER שהתייחס לאלבום הבכורה שלו ניסים.
זו הייתה הפעם הראשונה של שלוימה על במת אהל והוא התחיל עם שיר מרגש מאוד, "השם" מהרב שלמה קרליבך. כשהוא סיים היה שקט לרגע כיוון שאנשים עדיין היו קשורים בהופעה/שיר, ואז מחיאות כפיים סוערות על הביצוע המדהים שלו. שלוימה שרה אז את נסים, אשרי מי וזה זרם לתוך Im Ain Ani Li. שלוימה אמר שחלק משירת המוזיקה שאנחנו אוהבים הוא גם להכיר במלחינים שכתבו את המוזיקה שאנחנו אוהבים; יוסי גרין, פינקי ובר, ירחמיאל ביגון ואיצי וולדנר. המדלי הבא של גרטנר היה באמת מוזיקה יהודית שאנחנו אוהבים. זה כלל כמה זקנים מוזהבים כמו; MBC-Nekadesh, London School of Jewish Song-Ani El Alokim Ekroh, Dedi-Ani Maamin, Baruch Hagever ועוד. רק זכרונות מהשירים האלה העלו חיוכים על פניהם של כולם והשאירו אותנו מאושרים מאוד. שלוימה התקשר אז לבני פרידמן להצטרף אליו על הבמה. בני שאל את שלוימה מי חלק מהשפעותיו במוזיקה היהודית. שלוימה ענה לקרליבך, בניו של הרב וכו'. בני אמר: "לא לא, אני מתכוון לעשרים ומשהו השנים האחרונות כמו אברמל ומורדצ'ה וכו'". ואז בני ושלומי שרו ערבוביה יוצאת דופן של כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של פריד והשתתפו. הם כללו להיטים כמו; אני עוד מילוואדו של MBD, טומיד בשמחה, עוד ישבו, דאגה מניין ורק שבת אחת ו-K'she SheAni של פריד, סיסו, קיול תערוג ו-No Jew. זה מה שחיכינו לו. המוזיקה האהובה עלינו, שאנחנו מגישים לאהל כבר שבועות, והנה היא הייתה עם שני הקולות המדהימים האלה. מי שהרכיב את המדלי הזה היה גאון.

שלוימה גרטנר איחל לנו לילה טוב והגיע הזמן לאחד על אחד עם בני פרידמן. בני התחיל עם השיר מתוך אלבום הבכורה שלו Taamu. הגרוב שהיה לתזמורת היה מדהים. אני לא חושב שאי פעם שמעתי את השיר נשמע כל כך טוב. לאחר מכן בני מתקשר לאריה קונסטלר (שמוביל את המקהלה כל הערב) להצטרף אליו בגיטרה אקוסטית לשיר הבא. "אריה ואשתו קיבלו את פני בנם לעולם רק אתמול בלילה", אומר בני. "זה רק מתאים שהוא יבצע איתי את השיר הבא הזה". השיר הוא Elokai והוקלט לראשונה על ידי דודו פישר. השיר היה ממש קסום. רק אריה על הגיטרה עם השירה של פרידמן היה שובה לב, והיינו אבודים ברגע. לאחר מכן ביצע בני שיר שבנצי מרקוס עזר לו בעיבוד מתוך אלבום הבכורה שלו עבדוכה עמים. לשיר הזה יש תחושה נהדרת והקהל אכל אותו. לסיום הסט שלו בני סיפר לנו שהשיר הבא הזה אנשים שרים בצורה כזו או אחרת כבר למעלה מ-4,000 שנה. מה זה יכול להיות? אני מאמין? לא! זה היה יום אחד של מתיסיהו. הקהל השתולל. כולם שרו והרימו את מקלות הזוהר שלהם שנכללו בתיק האחיזה של אוהל. אני רואה מה בני אמר. במילים נכתב "כל החיים שלי חיכיתי, התפללתי, שהאנשים יגידו שאנחנו לא רוצים להילחם יותר, לא יהיו עוד מלחמות והילדים שלנו ישחקו". ו"זה לא קשור לנצח או להפסיד כי כולנו מפסידים כשהם ניזונים מנפשם של התמימים...תמשיכו לנוע למרות שהמים נשארים משתוללים במבוך הזה אתם יכולים לאבד את הדרך שלכם (בדרך שלכם)". לזה התפללו כל היהודים כבר שנים. לא עוד מלחמה, שלום ותאמין בהשם.

מיכאל פרוזנסקי התקבל בחזרה לבמה בה הקדיש את שירו ​​האחרון לר' שלמה קרליבך לכבוד יארצייטו. השיר, ממקומה של רבי שלמה. פרוז היא זמרת מאוד אנרגטית עם נוכחות בימתית נהדרת. השיר לא היה מוגזם, טהור ופשוט והוא לא החמיץ שורה. זה היה צד של מיכל שמעולם לא ראיתי קודם. כשהוא שר את התו האחרון הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות ומיקול סיים את הערב.

לאחר מכן, בפעם הראשונה אי פעם על הבמה יחד כאקט הייתה משפחת שוובל; ריבי, אלי ואברומי. עכשיו ראינו אותם בתחילת התוכנית עם ביצוע מדהים של In A Vinkele, מה הם יעשו אחר כך? למה רק השיר הכי מפורסם באנגלית- Memories. לראות את אלי ליד הפסנתר עם אחיו ואביו לידו היה משהו שספק אם אוכל לתאר. זה היה כל כך טהור והקולות שלהם התמזגו ללא מאמץ. אם אהל יוציא השנה CD ו-DVD, אני רוצה את השיר הזה.

נחום ויוסף סגל קראו את הרמז הבא "זה מישהו שיצטרך לחצות את האוקיינוס ​​האטלנטי. לבדו, או עם קבוצה, הוא סנסציית מוזיקה יהודית גדולה". "אתה מוכן לזה?" אומר נחום, "תכין את עצמך לישי לפידות ".
ישי מתפרץ על הבמה שר כמה מהיצירות הלוהטות. הוא בהה עם "וקובי השם" של דדי ואפשר היה להרגיש את האנרגיה באוויר. רוב האנשים אפילו לא ידעו שכל השירים שישי מבצע היו יצירות משלו!!!. להיט אחר להיט, הו יגאל של דדי, מוד אני של אברהם פריד ועוד. כשישי עולה לבמה עם מוזיקה אתה פשוט לא יכול שלא להימשך אליו. הוא המשיך לעצור את התזמורת כדי שהקהל יוכל לשיר איתו יחד, והם שרו בקול רם. 1100 קולות ללא מוזיקה מלבד ישי המלווה אותם באמת משפיע על אדם. החלק המצחיק היה שאנחנו מכירים את הלהיטים האלה כבר שנים, אבל ישי הפך את כולם לשלו כל פעם מחדש. בהמשך ישי הציג לנו מחדש את מי שמאמין האהובה על ישראל, שהסעירה את הבית. הוא אפילו הכניס שם של אנשים כמו אחמדיניג'אד וכו' שהפך את השיר למהנה יותר. מי שמאמין זרם למצוה גלודה לפיחא פושא (שא לה לה). לאחר מכן, ישי התחיל חיבור שלו שאברהם פריד התפרסם כשהוציא אותו כסינגל, אני כמובן מדבר על עלה קטן שלי. ישי נכנס לתוך הקהל והרים ילד צעיר והושיב אותו על הבמה. לפידות המשיכה אז לשיר לילד עלה קטן, זה היה מאוד מרגש. ישי סיים את הסט שלו בקריאה ל-LIPA להצטרף אליו ל-BeSimcha (Ooompa). אני חייב לומר שהשניים רוקדים, קופצים ושרים הספיקו כדי לגרום לכולם לרצות לקפוץ מהמושבים ולהצטרף אליהם על הבמה. ליפא ביקש אז ישי להישאר איתו על הבמה כדי שהם ילמדו יחד קצת משנה ברורה. כולנו ידענו מה זה אומר. הגיע הזמן למזמור לסודה. עכשיו אם אי פעם ראית את ליפא מבצע את השיר הזה בלייב זה מצחיק וממריץ, כפול מזה עם ישי במשוואה. שכחתי לציין שישי לבש את הרקמה הצהובה של ליפא? זה היה מראה לעין.

השיר הבא של ליפא אני חושב שזעזע את כולנו. הוא התחיל לשיר את "Lord Get me High" של רבי שלמה והקהל נדהם. זה היה שיר כל כך מהנה למרות שהוא איטי והארציג, זה אייקוני שכולם מכירים ובחירה מצוינת לשיר עבור ליפא. לורד קח אותי גבוה השתלב בניגון נשמה והחשמל חזר לקהל. כשליפא סיים את השיר כולנו תהינו איך הוא יכול לעלות על זה.
עם מופע כזה יש רק שיר אחד לסיים איתו, הנטלך. אברמי ג'י סימן לתזמורת וכולם שם התחילו לשיר ולנקות ברגליים. באמצע השיר, כל צוות השחקנים הצטרף לליפא לבמה לגמר.

ראשית אני חושב שכולם צריכים לתת קרדיט לאברם זמיסט ושייר הפקות על התוכנית המדהימה שהפיקו עם צוות כוכבים. ואז לכל הצוות של New York Fun Factory. לאריה קונסטלר ולמקהלת אהל; עקיבא לורנס, שלום ג'ייקובס, איתן נת ויואל שמל. לאברמי ג'י והתזמורת שכללה; ינקי קטינה, דייב סולומון, מייק הול, גל גרשובסקי וקליף ליונס. לסרולי מאייר שעסק בעיצובי השיווק/פוסטרים/מודעות ויצר תמונות סטילס מדהימות עם הלוגו של Music We Love שהוצג על המסך במהלך ההופעות. לבסוף לנורמן גילדן ולכל הצוות באהל בית עזרא.
[התמונות באדיבות bsdfilms.com ]

201772399897932_104326359642537_444129_223398941_n-500×281.jpg” alt=”” title=”376168_2017723998979325_134944825_134944825_134944925_13494925_1342925_1017723998979326 1_n” width=”500″ height=”281″ class=”aligncenter size-large wp-image-14293″ />