ה-BIG TIME/ALTER HEIM של SHEYA MENDLOWITZ - מחזיר את האלבום "הקלאסי" של שמחה...ומעביר אותו קדימה באותו הזמן

מאת YS Haber/EVOTVUSA@GMAIL.COM

לפני כשנתיים אשתי ואני התחתנו עם הראשון מבין חמשת בנינו. בערך במחצית הדרך לסט הריקוד הראשון (המכונה גם סט 'עוד ישומה'), התנתקתי מהריקודים כדי לאתר כמה אורחים שרציתי להצטרף אליהם בשמחה - גם אם זה אומר לקרוע אותם מהבלקברי/אייפון . (למען החשיפה המלאה, אחרי 20 דקות של ריקוד גם אני נזקקתי להפסקה כדי להסדיר את הנשימה, אבל זה לא חשוב עכשיו)

כשעשיתי את דרכי בהיקף החיצוני של הקהל, מצאתי את אחד מאותם אורחים - לקוח/חבר שאני מכיר כבר למעלה מ-20 שנה בשם "בריאן". לאחר שהפניתי את זה לבריאן (למרות הפצרותיהם של אנשים רבים שהיו אדיבים מספיק לציין שכאביו של הצ'ונסון אני לא צריך להתרחק מהמעגל הפנימי אלא לעברו), שאלתי אותו איך הוא נהנה מהריקודים (הדרך העדינה שלי להזמין אותו להצטרף). למרות היותו יהודי 'חילוני' לחלוטין, בריאן הראה לי לאורך השנים שיש לו "פינטלה יד" - ועוד כמה, וזו הסיבה שהתגובה שלו הייתה בדיעבד פחות ממפתיעה - "זו מסיבה נהדרת, אבל מתי הלהקה הולכת לנגן יותר מהמנגינות היהודיות האלה כמו שהיא ניגנה כשהיא התחילה?"

מה שהפך את שאלתו נוקבת ונוקבת כאחד היה העובדה שהלהקה ניגנה למעשה מנגינות יהודיות (והיא ניגנה לאורך כל הסט הראשון), אבל לאוזניו של בריאן לא היה הלהיטים היהודיים ה"עדכניים והגדולים ביותר" האלה "היהודי" שהיה חסר. שם בתקופת עוד ישומה ויוזיס - השירים שפתחו את הסט.

לא, הדבר הקודם אינו כתב אישום על מצב המוזיקה היהודית בשנת תשנ"ב, וגם אינו הצהרה לגבי האופן שבו להקות השמחה של ימינו מפרשות את השירים הללו במהלך הופעות חיות (לעיתים קרובות הם פשוט "מכסים" את הגרסה המוקלטת בתור זה הסגנון/צליל המוכר ביותר לקהל).

הסיבה שפתחתי את הביקורת הזו עם "השיר של בריאן", היא כי מלבד העובדה שהוא הכה (!) אצלי, זו גם סיבה נוספת שהופכת את "Big Time"/Alter Heim Wedding Album של שיה מנדלוביץ ל-" חייב להחזיק" לחובבי מוזיקה יהודית אמיתית... ולחובבי מוזיקה יהודית אמיתית.

BIG TIME ALTER HEIM...כל דבר ישן חזר להיות חדש.

שאל כל חובב מוזיקה יהודי "מה הופך את שיה מנדלוביץ לשייה מנדלוביץ?" ורוב הסיכויים שהתגובות יהיו חלקים שווים "ראייה" ו"אוזניים".

חזון כמו לתת לנו לאברהם פריד, HASC, The Event ועוד אינספור "אייקונים" ו"אוזניים" של מוזיקה יהודית כמו ביכולת לשמוע שיר חדש ואז להתאים אותו למבצע מסוים כאילו הוא הולחן איתם ב אכפת.

...למרות שהראייה והאוזניים הם רק שני שלישים מהקסם של מנדלוביץ, כי למעשה יש חלק שלישי שהוא לא פחות מרשים - הידע האנציקלופדי שלו במוזיקה יהודית. חסידי, ישיביש, פזמון, אינסטרומנטלי, 'One Hit Wonders' לכוכבי-על של מותגים גדולים, Sheya הוא מסד נתונים מהלך של, ובכן, הכל.

הידיעה הזו היא שהובילה אותו לבחור במנגינה לא ברורה של ברוך חיט כרצועת הפתיחה לאלבום הבכורה של זמר מסוים. השיר? קייל האדס, הזמר? אברהם פריד. התוצאה? תולדות המוזיקה היהודית.

ולמזלנו, זה בדיוק אותו ידע - וההבנה של מה שאנשים אוהבים להקשיב לו (גם אם הם עדיין לא יודעים זאת) זה הליבה של Big Time/Alter Heim.

למה? כי המנגינות שייא מקימה לתחייה הן ללא ספק, ללא בושה, 'מוזיקה יהודית'. דוגמה לכך, קלאסיקת הבובר צהלי ורוני שהיא חלק מסט הריקודים הראשון - סט שמתואר בצורה הטובה ביותר כמקבילה המוזיקלית של יין מורכב ומעוצב היטב עם כל כך הרבה "פירות וטעם" שכולם יכולים להעריך אותו .

אז למה מטפורת היין? ובכן, כפי שכל חובב יין יגיד לך, היינות הטובים באמת הם אלה עם 'רבדים רבים' - בדיוק כשאתה חושב שזה "מחובר", מגיע "פרץ" של פרי או ניואנס של תבלינים שלוקחים את החוויה ל- שלב הבא.

זהה עם סט הפתיחה באלבום הזה (ובכל סט לצורך העניין). מכיוון שזהו אלבום שמחה, הוא נפתח עם עיקר השמחה הדרוש "עוד ישומה" - אנרגיה נהדרת, תחושת "לייבידיג" נחמדה, סאונד נהדר ותזמורות (עוד על אלה בהמשך), עוד ישומה "נותנת את הטון" ולוקחת אותך ל- "Kazatzke" הקלאסי אך עדכני של האח אפשטיין, משם הקרני ישורים הפופולרי תמיד - עוד קלאסיקה עדכנית מבוצעת היטב שאחרי אינטרלוד/אינטרו קצר נכנסת לאובה ליציון (האינטרלודים/האינטרלודים הם האחיזה היחידה שלי עם האלבום הזה, שכן עבורי הם לפעמים מייצגים כ"גבשושית מהירות" שקוטעת את האנרגיה של המדלי)... בסדר, אז אנחנו ברצינות בסט הראשון וה-4 ל-4 של Sheya מוצק, דברים, האזנה מעולה, לא מוגזם/מופרז, שירה של המקהלה "במקום" לאורך כל הדרך ...אתה (המאזין) מסופקת למה שכמובן תהיה נסיעה מוזיקלית מהנה.

איפה השירים הם ההפתעות

ואז זה קורה. כמו היין המעוצב היטב ש'אומר לך' באמצעות 'פרץ' מפתיע של פרי או תבלין שזה לא סתם עוד אדום יבש (או לבן), שיה מביאה על תז'אלי עוברוני אהובת חתונות של תחילת שנות ה-70 שבזכות זה האלבום ללא ספק מיועד לקאמבק.

אם זו הייתה סקירת אלבום שמחה טיפוסית "שיר לפי שיר", היית רואה את המשפט "ללא ספק נועד לקאמבק" לאורך היצירה הזו, כי העובדה היא שזו רק אחת מהקלאסיקות הרבות שקיימות (תלוי ב גיל המאזין) הוצג/הוצג מחדש. אבל מכיוון שלא מדובר באלבום שמחה טיפוסי (מי עוד סוגר סט ריקודים עם גרסת אנרגיה גבוהה של "ויחי בשורון מלך?), ביקורת "טיפוסית" תהיה עלבון לאינספור השעות והמאמצים שהביאו אלבום שהולך להיות "מחליף משחק" לקטגוריית אלבומי שמחה - בדומה לסדרה הקלאסית עכשיו "איזו חתונה" (שהגה והפיק גם שייע) ו(ללכת קצת יותר אחורה) Suki with a Touch of Ding (מה שהפך את הנושא של "The Munsters" לחלק מרבים לשמחה ויותר מכך, הכיר לנו את הכישרונות של סוקי ברי - שגם עיבד את האלבום הזה.

בכל מקרה אם כבר מדברים על שירים שנועדו לקאמבקים, צפו להתחיל לשמוע עוד הרבה מהקלאסיקה של חיים ברלין "וסיק", "חיים שתחיי" של משה לאופר, "הניגון של יענקל'ה תלמיד", "צעדת הבובובר", "סאמח" של הרב משה "מיקי" שור. "," "ווחיין צדיקים" ואחרים - "כולם בקרוב לשמחה הקרובה אליך".

מה שמייחד את האלבום הזה הוא לא רק העובדה ש-Sheya - יחד עם מעבד האלבום הרב סוקי ברי החיה מחדש את הלהיטים האלה שפרש בעבר, אלא גם העובדה שהם עובדים בצורה חלקה יחד עם המנגינות החדשות יותר כדי ליצור סאונד כולל שבלי קשר ל סגנון או טמפו הם יהודים אותנטיים במובן האמיתי והנצחי של המילה. במילים אחרות, אל תדאג לבלבל את "בריאן הלקוח".

אם אתם חושבים שלא סתם זמרים או מוזיקאים יכולים לבצע את החזון הזה כמו שייא וסוקי דמיינו אותו, אתם צודקים. זו הסיבה שבסגל הכישרונות מופיעים שמות כמו MBD, ליפא, דוד גבאי, שלוימה גרטנר, מקהלת המזמרים, מקהלת מוישה קראוס ווירטואוז הקלרינט הישראלי חיליק פרנק (שמספק את האיזון המושלם בין הכליזמר הקלאסי לשמחה הקלאסי של פוסט-כליזמר) - הכל בליווי הלהקה האחת שהסגנון המוזיקלי הזה "חי" ב-DNA שלה - תזמורת פריילך.

מכיוון שאף אחד מהמבצעים האלה לא "רוצה" לפרויקטים, אני חייב לומר שהסיבה שהם הסתבכו עם זה (מלבד ההזדמנות לעבוד עם Sheya) היא בגלל שזה לא אלבום טיפוסי של "מוזיקה להמונים". זה אלבום עם "הרץ" אמיתי - כזה עם סאונד ועיבודים שלא יתחשבו בטעות בהפקה כמו ברודווי או וגאס. עצמו עיניים בזמן האזנה ל-MBD במי אדיר ותרגישו שהוא שר בצ'ופה - לא אולפן הקלטות, האזינו ל-Be-ein Meylitz של שלוימה גרטנר (הולחן במקור לאלבום של יגאל קלק ב-London School Of Jewish Song על ידי חברו של שלוים הלונדוני ג'פרי קריימר) ואתם שומעים צד גואה של גרטנר שלא נתפס באלבומים אחרים או בהופעות חיות. התנסו בהופעה של מקהלת ליפא ומוישה קראוס בכנס ישראל - שיר שמילותיו ביידיש מזכירות את השלמות הנוקבת של יום-טוב ארליך הקלאסי - ותוכלו להבין מדוע ליפא הוא כותב שירים מרשים באותה מידה שהוא זמר.

ובעודכם בזה, תתכוננו להיות מופתעים מהדינמיקה של השירה של דוד גבאי לאורך הפרויקט. מכיוון שהאלבום הזה מתבסס על תקופה שבה "שמחה הייתה שמחה" (לא משנה אם זה היה ישיבת, חסידית, היימיש, או כל שילוב ביניהם, גבאי הוא הבחירה המושלמת לא רק לשחזר את הסגנון והסאונד הזה - אלא לרענן אותו עבור חובבי המוזיקה של היום. פלא שהוא אחד מהמבצעים הכי מבוקשים של שמחה בחוץ.

בעוד בנושא מבצעי שמחה מבוקשים, ל"ביג טיים" אין אחד אלא שני עמודי שדרה מוזיקליים.

עמוד השדרה הווקאלי הוא מקהלת "מזמרים" שזכתה להערכה בינלאומית. לא משנה אם הם שרים ליד או גיבוי, ההרמוניות והשירה שלהם אף פעם לא משתלטים ותמיד הליווי המושלם שמסדיר את כל המנגינה שבה הם מופיעים.

עמוד השדרה ה"מוזיקלי" של האלבום הוא תזמורות פריילאך שהוזכרו לעיל - בחירה מושלמת... אם לא מבריקה לאלבום הזה מכיוון שבמובנים רבים הם מה שהמוזיקה באלבום הזה מייצגת.

לאלו מכם שלא יודעים, פריילך - שהוקמה על ידי אברי שרייבר ומנדי הרשקוביץ' מורכבת מחברי קהילות מונרו (ודומותיה). למרות שכולם מוזיקאים לומדים ומצוחצחים, הם גם מהזן הנדיר הזה שיכול "לקחת את מה שיש בדף" ו"להחזיק אותו" - סגנון הביצוע שלהם באלבום הזה מציג את היכולת הזו מתחילתו ועד סופו.

הקשיבו לאיזה עדינות עבודת הסנר הפשוטה של ​​שרייבר מגדילה את המיתרים השופעים והקולנועיים במהלך הבחירות של צ'ופה, ואז איך הוא "מתחפר" בסטים של הריקוד - אף פעם לא משתלט על הקרניים או השירה אלא מניע אותם - ואת שאר חלקי הקצב קדימה לא רק לשמור על הקצב - אבל גם לספק את הלב.

אם כי, אם כבר שמעתם/חוויתם את פריילך, אז אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון כי השם שלהם אומר הכל - ובמובן ביותר ממובן אחד.

כמובן שלהקה גדולה היא הרבה יותר גדולה עם מעבד מעולה, וזו הסיבה שייא הגיעה לסוקי ברי לפרויקט הזה. העיבודים של סוקי - לא משנה כמה "גדולים" הם - לעולם לא "מכריעים" את המנגינה או מרחיקים את הפוקוס של המאזין מהשיר "בכלל", אם כבר, יש להם קצת יותר צליל דליל יותר פשוט יותר "רטרו" - אחד כאשר המנגינה תמיד מקדימה ובמרכזה ולעולם לא "מסוכה" (כפי שקורה לעתים קרובות כיום) על ידי נחושת שאפתנית, קנים, גיטרות - ושאר ה"מטורפים" של עסקי המוזיקה. בקיצור, האלבום הוא האיזון המושלם בין "פוליש" אולפן מדויק לשמחה באנרגיה גבוהה - הכל מוקלט, מיקס ומאסטר ללא רבב כדי ליצור חווית האזנה שתיקח אותך אחורה - וגם תקדם אותך בו זמנית.

אם כבר מדברים על מרגש, הקדשת האלבום המרגשת של Sheya נתנה לי הפסקה - ואחריה עוד סיבה לשבח. כפי שתראו מהתווים (ושאר העטיפה המעוצבת והמדהימה שיצר אלי קאופמן מ-KZ Creative), הוא מודה למשפחת טאובנפלד של Sameach Music. Sameach Music הוקמה על ידי איזי טאובנפלד A'H - אדם, שכמו השירים באלבום הזה, היה קלאסיקה נצחית, חזרה לעידן ה"אולד סקול" של תקופה שבה לחיצת יד ומילה היו יותר מכל חוזה. בעוד שפטירתו של איזי הדהדה בכל תעשיית המוזיקה היהודית, ה"סטנדרטים והפרקטיקות" שעליהן בנה את Sameach עדיין נמשכים הודות למחויבותו של אחיו, בני, שהפיק את הפרויקט הזה יחד עם Sheya ותוך כדי כך הביא חלק מאותה Sameach Signature Mojo" כדי ליצור משהו ייחודי באמת.

במילים אחרות, זה לא אלבום "פעם או פעמיים" - כמו באלבום שאחרי כמה האזנות נדחק למדף או לפלייליסט לא ברור. אם נחזור למטאפורת היין, זהו אלבום שבו כל האזנה תפגיש אתכם עם ניואנס או אלמנט שפספסתם בפעם הקודמת. זה יכול להיות ווקאלי, זה יכול להיות אינסטרומנטלי זה יכול להיות אפילו בהקלטה ואיך התופים או הקלרינט נשמעים... אבל כמו השירים בו, Big Time/Alter Heim הוא אלבום אחד שחווית ההאזנה שלו רק תשתפר עם הגיל. ובלי קשר אם אתם שומעים את השירים בו בפעם הראשונה - או בפעם הראשונה מזה שנים, תתכוננו לבילוי גדול... באדיבות שיה מנדלוביץ וביג טיים/אלטר היים.

...וכן, כבר שלחתי את "בריאן הלקוח" עותק משלו.

לחץ כאן כדי לרכוש את העותק שלך.