הערת סיום: החזרה אחת מביאה אחרת; הקידוש הגדול בעולם

עבור מיכאל פרוזנסקי, חזרה אחת מביאה אחרת

"הראה לי את הדרך…. הנה אני, מועד בשחור" - זעקתו של הנער הסורר כלפי חוץ אך המתפורר מבפנים. השיר של מיכל פרוזנסקי 

"הראה לי את הדרך" - מהדהד באופן טרגי על ידי כל כך הרבה בני נוער פגיעים. השיר מבוסס על סיפור אמיתי ששמע אחיו של הזמר, הרב בנימין פרוזנסקי, מחבר הסדרה "סיפורים שמחממים את הלב היהודי" (יוסי ברן שיתף פעולה במילים). זהו סיפורו של נער יהודי שיורד מהדרך ועוזב דירה, אך כאשר תאונה קטלנית לוקחת את חיי חבריו, הוא מתחיל לשקול מחדש את בחירותיו ומחליט לחזור למשפחתו, שמקבלת אותו בזרועות פתוחות. 

זמן לא רב לאחר יציאת השיר באלבום MP3, קיבל פרוזנסקי שיחת טלפון מעובדת נוער באנגליה. המתקשר סיפר כי עבד עם ילד שלא דיבר עם הוריו שנתיים. גם הוא היה עד לתאונה טראומטית שטלטלה אותו, והוא החל לחזור לשמור תורה. אבל הוא הרגיש שאין לו את האומץ להתמודד עם משפחתו. היועץ ישב יחד איתו בזמן שהוא שיחק את "הראה לי את הדרך". הוא אמר שהם האזינו לשיר שמונה פעמים, ובסופו של דבר, הילד אמר, "בסדר, אני אעשה את זה. אתה יכול לתאם לי פגישה. אני מוכן עכשיו." 

אחרית דבר: "הילד התחיל לאט לאט לחזור ליידישקייט, ולבסוף חזר לישיבה בארץ ישראל", אומר פרוזנסקי. "ברוך השם, עכשיו הוא נשוי ובונה בית תורני". 

הסאונד שאני הכי אוהב

המפתחות למוזיקה נהדרת 

"מקלדת הפסנתר מייצגת כל תו זמין בכלים אחרים", אומר שרגא גולד של מקהלת שירה, מסביר מדוע זו בחירה כל כך פופולרית של כלי נגינה, מתלמיד מתחיל ועד מקצועי.

“אין כלי שיש לו תו שאין לפסנתר. ומכיוון שהפסנתר מאפשר לך לנגן מספר תווים בו-זמנית - שלא כמו סקסופון או בסון - זה ללא ספק הכלי הטוב ביותר ללימוד תורת המוזיקה. מורים לתיאוריה מרבים להשתמש בפסנתר כדי לנגן אקורדים ולהסביר מושגים אחרים."

הסיפור מאחורי השיר

הקידוש הגדול בעולם 

השיר הפופולרי כרגע "קידוש", שהוקלט על ידי שרולי ליפשיץ בקיץ האחרון, יש את המנגינה האיטית והמשקפת והמילים הקלאסיות שגורמות לזה להיראות כמו ניגון מלפני עשרות שנים. המילים "לומיר מאכן קידוש על פני גנץ ולט" הן הצהרת כוונתנו לקדש את העולם כולו בשבת - כמעט כמו הקידוש עצמו. 

מַלחִין אברהם מורדצ'ה שוורץ אומר שהוא וליפשיץ במקור עלו על החלק הראשון של השיר, שמשתמש במילים הארמיות של ההקדמה (בנוסח ספרד) יש אנשים שאומרים לפני הקידוש ביום שישי בערב ("Veyaisai lanu ulechal nafshasana china vechisda verachamei..."). "ואז, נזכרתי שבשנה אחת באומן, מישהו הכריז, 'מיר גיט מעשה קידוש אוף דר גנצ'ר וולט' [אנחנו עומדים לעשות קידוש לכל העולם].' כנראה שהרבי מריבניצר נהג לומר זאת לפני עשיית קידוש בליל שישי. התמונה הזו עלתה במוחי, יחד עם המילים 'Ki vo shavas Keil'. המנגינה באה בטבעיות, וסרולי הקליט אותה מיד". 

שוורץ אומר כי "זה זכוס להיות חלק מההכנות לשבת, ולעזור להביא אנשים לתחושת שבת מוגבהת". הוא גם מספר שאחד החסידים שעזב את שמירת המצוות אמר שכאשר שמע את השיר, זה עורר את תחילת חזרתו לשמירת שבת לאחר נפילה ממושכת.

החלטות ברגע האחרון

כל אמן רוצה שהאלבום שלו יהיה מושלם ככל האפשר, אבל לפעמים הוא צריך להמר. האם השיר שהוא מתלבט לגביו עומד להמריא או לפלופ? האם ההחלפה של הרגע האחרון תהיה דינמית או ישנה? איך הבדרנים האלה יודעים שהם עשו את הבחירה הנכונה? 


יצחק הוניג 

"ישבתי ושרתי את לבי" 

כשיצחק הוניג היה בשלבים האחרונים של הרכבת אלבומו בהר המוריה ב-2004, פרש לפתע אחד המלחינים, משך את אישורו להוניג להקליט את שירו ​​- והשאיר חלל ריק באלבום שעתיד לצאת בקרוב. אַלבּוֹם. 

מה לעשות? "באותו יום", נזכר הוניג, "פשוט התיישבתי ליד הפסנתר והתחלתי לשיר את ליבי. עד מהרה הבנתי שבעצם ניגנתי משהו חזק ומקורי, והקלטתי אותו. הבנו שעם כמה חידודים, היה לנו שיר חזק". 

"א יידישע", בלדת יידיש רצינית ומעוררת מחשבה על הקדושה המולדת של כל יהודי, עם הפזמון "א יידישע, א יידל, שטרק זיך, שטרק זיך [תהיה חזק, תהיה חזק], יידל", - מושר. עם קולו העשיר של הוניג עצמו בליווי סולנית ילדים - תפסו את המקום האחרון באלבום ההוא. זה הפך לאחד השירים הפופולריים של העשור בחוגי חסידים דוברי יידיש. 

"אני יודע שהשיר נתן צ'יזוק להרבה אנשים שנפלו ועבדו קשה כדי לטפס החוצה. אפילו התקשרתי מנרקומן לשעבר שאמר שזה עזר לו להתנקות", מספר הוניג.

דוני גרוס 

"תוך כמה שעות, הסידורים היו מוכנים" 

כשאתה מאזין לאלבום מוזיקה חדש ומעולה, אין לך מושג איזה שיר חיכה כבר שנים לרגע הנכון לצאת לציבור, איזה אינטרו הוחלף הלוך ושוב עשרות פעמים, ואיזה הרכב היה תוספת של הרגע האחרון . 

דוני גרוס, מפיק המהדורה החדשה של שלשלס אנחנו חוזרים הביתה, אומר שהשיר "יבונה" נולד בשעה האחת עשרה. "התקרבנו לסוף תהליך ההפקה אבל עדיין היינו צריכים עוד שיר. יצחק רוזנטל התיישב ליד הפסנתר שלו וכתב את השיר הזה תוך דקות ספורות. הוא שלח לי את גרסת הפסנתר וכעבור כמה שעות, היו לי העיבודים הבסיסיים מוכנים. כששמחה זוסמן התעורר בארץ ישראל [הוא עלה לארץ ב-2009 והם משתפים פעולה בחו"ל], היינו מוכנים שייכנס לאולפן". 

ל"יבונה" יש תחושה רעננה ואופטימית, עם הרמוניות קלאסיות של שלס ובביט מהיר. דוני מספר שהוא מקבל בקשות לפסקול להפקות בית ספר. 



שלומי גרטנר 

"רציתי שזה יהיה מושלם, לא יפורסם" 

כששלימי גרטנר עבד על אלבומו הראשון, היה שיר אחד שהוא היה נחוש לא לכלול: "שבת המלכה". הלחן, שנכתב לכבוד בתו הקטנה שלו עם צרכים מיוחדים, היה כל כך קרוב ללבו שהוא רצה לשמור אותו שם - שיר אישי למשפחתו. "רציתי לשכלל את השיר, אבל לא לפרסם אותו", הוא אומר. "זה היה מיוחד מדי בשבילי." 

אבל חברים ומשתפי פעולה מוזיקליים שעודדו את שלוי בפרויקט הגדול הראשון שלו עודדו אותו לחלוק את פנינה זו, ויוסי גרין הוא זה שסוף סוף שכנע אותו לתת לאחרים ליהנות מה"מלכה'לה" שלו. השיר, שכותרתו "קודש הי לחם (שבת המלכה)" הוקלט באלבום הבכורה שלו, נסים, ומשך בחוטי לבם של מאות אלפי מאזינים. 

"אחרי כל ההסתייגות וההתלבטות שלי, השיר הזה השפיע הכי מדהים", אומר שלוימי עכשיו. "אבל זה לא היה שהוא נכנס לאלבום מלכתחילה - רק בשביל זה, הפרויקט ראוי לתואר נסים.

(הוצג במקור במשפחה, גיליון 701)