הערת סיום: מוטי שטיינמץ עוזר לקהל לחתוך את השפע

ic Drop

מוטי שטיינמץ עוזר לקהל לחתוך את השפע

אם הזמר לא ירגיש את המילים שהוא שר, גם הקהל שלו לא ירגיש אותן. מוטי שטיינמץ, חסיד ויז'ניצר מבני ברק עם הקול המיוחד שכולו הלב, אומר שהרגשת השירים עד הסוף היא חלק מתפקידו, אבל לא תמיד קל. 

"למשל, לפעמים מזמינים אותי לשיר באירוע מפואר מופרז. התפקיד שלי הוא לחסום הכל ולחשוב על המילים 'כעיל תערוג' שהשאיפה שלנו היא לעמוד מול הרבונו של עולם ולהשתוקק אליו עם כל סיב מבנינו. מורכב." 

הוא זוכר אירוע ילדות מסוים שהכין אותו לסוג כזה של ניתוק. "כשהייתי בן 14, קרוב משפחה של המשפחה השתקע בארץ ישראל. הוא היה ניצול שואה שחי באנטוורפן לאחר המלחמה. היו לו חיים קשים מאוד. בסופו של דבר, הוא עבר לכאן, מבוגר וחולה. אני מניח שטראומות המלחמה שלו השפיעו עליו - הוא נהג לצעוק על ילדים ברחוב. 

"ההורים שלי ביקשו ממני לעזור לו. הייתי הולך איתו לבית הכנסת, לבית המדרש, כמעט לכל מקום. הייתי כמו הגבאי שלו. כל הקהילה ידעה על הזקן שנהג לצעוק ולכעוס, ובמובנים מסוימים, הוא הפך למחזה עבור ילדי המקום. ילדים היו באים להתגרות בו, ואז כולם היו צוחקים. זה גרם לי לכאב רב. כאב לי לראות את האיש הזה, שהכרתי בסיטואציות שונות, הופך לצחוק השכונתי. בסופו של דבר חסמתי את עצמי רגשית. הפסקתי להגיב לצחוקים ולהתגרות שלהם, ופשוט התרכזתי בביצוע העבודה שלי. כך למדתי איך לשקוע בשיר, ולכוון את ה'רעש' החיצוני. ”

הרגישו את הריקוד

יצירה של משה לאופר יכולה להגיע במגוון סגנונות, אבל חתימה אחת של הניגונים המהירים של המלחין/מעבד - שירים כמו "סמחיים" (באלבום הכפול של MBD), "שהחיאנו" (באלבום שומרי של יעקב שוואקי), " קול זמן" (על אוהד! ב'), והקלאסית "קיצד מקדשים" (על אברהם).

"הייתי במחנות הריכוז", אמר הקשיש. "המוות התרחש בגדול. נראה היה שזה סופו של העם היהודי. אם מישהו היה אומר לי שכעבור 70 שנה אעמוד בעיר העתיקה בירושלים, מסתכל על החומות הקדושות האלה, הייתי חושב שהם השתגעו. אבל הנה אני כאן.

בחתונה של נכדתי. וכל השאר שכולנו מקווים לו יתגשם בימינו".

החזר לאחור

אם היית יכול ללחוץ על כפתור ולחזור על דבר אחד בקריירה המוזיקלית שלך, מה היית משנה לפני שתלחץ על Play?

"אם יכולתי להריץ אחורה ולעשות משהו אחר, אני חושב שהייתי רוצה ללמוד מוזיקה בצורה אינטנסיבית יותר ולהבין אותה טוב יותר. אני מנגן מוזיקה, ואני ממשיך ללכת לשיעורי גיטרה ומוזיקה, אבל אני לא 'בעלים' אף כלי נגינה.

” במקום כלי, גרטנר השקיע בקולו; הוא לוקח שיעורי קול קבועים מגיל 15. "אימון קול תמיד היה חשוב לי. כשהייתי בישיבה בארץ ישראל מכרתי את המקלדת שלי - שרכשתי אותה מלונדון - ב-1,200 שקל, כדי לשלם על עוד 12 שיעורי קול. למדתי לנגן בפסנתר באותה תקופה, אבל חשבתי שהאימון הקולי בא קודם". זו הייתה דילמה קשה, והחלטה שגרטנר תוהה לגביה עד היום.

"אולי זו הייתה בחירה שגויה, כי אין כמו 'להחזיק' באמת בכלי נגינה. אני חושב שתפיסה מעמיקה יותר של תורת המוזיקה יכולה לשפר את היצירות שלי. ואז שוב, אולי לא הייתי משיג את המסירות הזו לתרגול מכשיר בכל מקרה. בשלב הזה של המשחק, בין הטבע שלי לנסיעות שלי ולמשק הבית שלי, אני חושב שזה לא יקרה”. 

הזמר ישראל ורדיגר

בחירת שירים לאלבום היא משחק מסוכן, אומר ורדיגר. "מחשבה לאחור היא תמיד 20/20, אבל כששיר שאתה דוחה הופך ללהיט ענק, אתה חושב לעצמך, 'היי, למה אמרתי לא?' אתה צריך לזכור שחוץ מהתחבולות שלנו, לכל שיר יש את הכתובת המיועדת שלו מהשם.

השיר שעליו אני מדבר ספציפית הוא 'סרט העולים' של פנחס ברייר, שאברהם פריד התפרסם. דחיתי את זה". 

הזמר יומי לואי

"יעלה ויבו", באלבום הבכורה של לובי, אהבת האשם, הולחן על ידי יוסי גרין והעיבודים המוזיקליים הניאו-קלאסיים המשובחים שלו נכתבו על ידי לייב יעקב ריגלר. מאזינים לעולם לא ישימו לב, אבל הזמר אומר שבכל פעם שהוא שומע את זה, הוא מרגיש שמשהו חסר. "הלחן של 'יעלה' עולה מפתח שלם בין חלקים א' ל-ב', ולייב יעקב ציין שכדאי לי לשיר יחד עם המודולציה. אבל כשהקלטנו את השירה, החלק הזה פשוט הושמט. בכל פעם שאני מאזין לשיר, הקול החסר מכה בי". 

המפיקה שיה מנדלוביץ

הצד הטכנולוגי של המוזיקה השתנה ללא הכר בעידן הדיגיטלי. אז הכל טוב יותר עכשיו? "לא בהכרח", אומרת שיה מנדלוביץ. המפיק הוותיק אומר שהוא היה מחזיר חלק מההתקדמות הזו אם היה יכול. "לדעתי הצנועה, האישית, יש חסרונות לדרך בה אנחנו עושים דברים היום. היום אתה מקליט את כל המחזור של שיר עם המקהלה, ואז, במונחים של הדיוטות, אתה 'גוזר ומדביק' אותו לרצועה, פעם בהרמוניה, פעם בלי וכו'. בימים עברו היית צריך לשיר ממש. השיר המלא. אני חושב שזה היה יותר אמיתי. כמו כן, זה נתן יותר סיכוי ליצירתיות כי כל פעם ששרת את השיר זה גרם לך להיות יותר יצירתי. השיטה של ​​היום יכולה להוביל לתחושה רובוטית”.

(הוצג במקור במשפחה, גיליון 694)