סקירת היסלאבוס לשמחת עולם: שירי ר' יצחק גינזבורג

האוזניים שלי מחייכות. הם פשוט זכו לספא מוזיקלי - אלבום המכיל את הנמרץ והרוחני, הגחמני והוואו: שמחת עולם, אוסף שירים של המקובל הבולט, הרב יצחק גינזבורג.

הרב גינזבורג ערך בעבר מספר רב של חיבוריו; לאחרונה לפני הנפקה זו של הלב וחמעיין (הלב והמעיין). הכנר של אותה קבוצה, אורן צור, הביא את חברו הטוב וחברו ללהקה נדב בכר (או אולי להפך); ונראה שהפעם היה זה בכר שניהל את התוכנית. אכן, ניתן לראות את המוזיקאיות המעולה של בכר, המיומנות המדהימה וההומור המובעים לאורך התקליט. אל השניים מצטרפים מי מי של מוזיקאים ישראלים: יוסף קרדונר, שולי רנד, יהודה גלנץ, דני זמיר, ארז לב-ארי, שלמה כץ, אהרון רזאל, ביני לנדאו, ישי ריבו והלהקה המבריקה A Groyse Metsie של בכר וצור. .

והנה רשימת הסט:

העקידה (feat. Shuly Rand) : שיר עמוק, מופנם, המזכיר ניגון חב"די, שמאוד הולם את המילים מעוררות הכבוד האלה. הבריטון והתפוקה הרגשית של רנד מתאימים ליצירה. העיבוד מתחיל בדלילות, בגיטרה קלה פשוטה, אבל מתגבר עם צליל תזמורתי; משרה תחושה דרמטית מתאימה. קצת מפתיע לפותחן - הייתי הולך על אחד המנגינות המהירות יותר.

Hareini (feat. A Groyse Metsie) : קבוצת המוזיקאים הכוכבת הזו התפרקה למרבה הצער לאחר אלבומם השני, לדעת המבקר הזה האלבום הגדול ביותר במוזיקה היהודית. אז זה היה מרגש כשראיתי שהם התאחדו שוב בשביל התקליט הזה. ואכן, המיזוג היצירתי שלהם שלם. היצירה מתחילה עם גרוב כליזמר עבה ותפוח; הרמונית הפלסטו המהנה שלהם מוסיפה קצת התרגשות לשירה, וסולו גיטרה מזרח תיכוני מתרוצץ על התופים והגרוב העבים, ומפנה את מקומו לדואט כינור/מנדולינה על גיטרה מוגברת. והו, התופים האלה צמודים. כיף, כצפוי.

אתא תקום (עם ארז לב-ארי) : עיבוד מעולה לשיר יפה, והגשה מצוינת של הזמר הישראלי. לב-ארי מוציא רגש רציני, והסידור נותן יד בכך שהוא מעביר אותו. היצירה האינסטרומנטלית שמובילה החוצה חלקה וקולעת לאקורדים הנכונים - אבל אולי השיר היה יכול להשתמש בפעם אחרת דרך המילים איתו לצדו.

נחמו (feat. שלמה כץ) : עוד שיר נחמד שמושר היטב, מסומן בבחירת גיטרה יפה וכלי הקשה רכים שממלאים אותו בצורה מושלמת. דוגמה מצוינת לשיר שיכול ללכת לשני הכיוונים, אבל עם העיבודים הנכונים (כל מוזיקאי כאן ממלא את תפקידו לשלמות) זה פשוט מעלה אותו לרמה חדשה לגמרי - היבבה הקלה של הגיטרה על המילה "דברו" ; הבאס הבא, עם כינור ההקשה; תוף הבס והשייקר; וסולו כינור עדין אך נפלא שמסיים את הדברים. יֶלֶד.

אשר ברא (feat. יהודה גלנץ) : באופן קצת לא צפוי, השיר הזה הוא לא מיקס סלסה גלנץ טיפוסי שלך; במקום זאת, זה קצב פאנק עם צ'רנגו ומנדולינה, שהוא הטריטוריה הסטרייטית של גרויס מטסי. גלנץ עושה את שלו היטב; משולש עוקב בעצמו. חצוצרה בסגנון ישן מצטרפת למערכה, רגע לפני אפקט פייד-אאוט נהדר ב-1:38, המסמנת את אהבתו של בכר להפתעות מוזיקליות. עוד שיר נהדר עם נקודות מגניבות לכל אורכו. הולה דוברי ספרדית – que pasa בסוף השיר?

ידיד נפש (עם יוסף קרדונר) : קרדונר, הזמר הרך של ברסלב הידוע בעיקר בזכות שיר למעלות שלו, משאיל את מיתרי הקול שלו לעוד מנגינה יפה, כתובה בתחושה שבתדיקית וקצת דומה לשני שירי הסלואו הקודמים. אם השיר הזה היה יוצא לפני 30 שנה, כולם היו שרים אותו ואף אחד לא היה יודע מאיפה הוא הגיע.

עודה (feat. Binni Landau) : הופעת משרוקית פרוטה או פיקולו לצד המנדולינה נותנת למנגינה זו מראה של בית כנסת באירלנד. מנגינה פשוטה + סידור מורכב = עובד לי מצוין! והזמר האלמוני שלו מעורר חיים מהצלילים הגבוהים שלו על האוברדאב.

Az Yashir (feat. Danny Zamir) : ג'אז זה שם המשחק לניגון נטול המילים הזה, בא א-לה ניגון חב"ד שמחה. זמיר מעניק לזה את התאוה הרגילה שלו, עם ביצוע וירטואוזי. זה וההופעה המאוחרת של זמיר הם השיאים של האלבום הפנטסטי הזה; עם המיומנות הגולמית שהוא מפגין בכל נטייה. אחריו לא הרחק מאחור, אורן טסור הנוכח תמיד, שיש לו טוויסטים עממיים ב-1:28 ו-2:44. זמיר אפילו מצטרף לשירה, עם הצליל הגרוני המוגן בפטנט (תחשבו על "עין" הימנית). לאחר הוו ב-3:04, זמיר יוצא לטיסה מלאה, ואליו מצטרפים דברי הגיטרה החשמלית של בכר מגדשת טורבו.

Keil Adon (feat. Aaron Razel) : עוד שיר של נימוח מתוק. צור ובכר ​​כרקע לרגש לכאורה של רזאל? התאמה מוצלחת זה.

Nigun Chazak (feat. Danny Zamir) : האינטרו כאן מזכיר לי את האינטרו של MBD ל-Yom Tov Medley ב-Yerushalayim Our Home שלו. הניגון היפר-משוגע שהם מתפוצצים בו לא. ושני הצדדים של השיר המדהים הזה מתאימים זה לזה כמו יינג ויאנג. ואף אחד לא יכול היה לעשות את זה טוב יותר מדני זמיר - מה גם שהאמונד מתרוצץ והגיטרה החשמלית העדינה המובילה את הדרך לפיצוץ מוחלט של מוזיקה, ובראשה חצוצרת הכליזמר הישנה. והאפקטים הקוליים שנבחרו בהומור. ו... ו... ו...

חדש סוסוני (עם ישי ריבו) : סולן יפהפה; ריבו נותן הכל. שוב, בכר וצור עולים הרבה מעל הקלישאה כשהם מוציאים כל צליל באצבעות עדינה.

תוספת: הקלטה אינטימית של החברה עם הרב גינזבורג שר את נחמו הנ"ל, נשמע כמו הופעה ישנה של קרליבך משנות ה-50. זו אחת התופעות המוזרות שמופיעות מדי פעם באלבומים. בעולם המצויר קוראים להן "ביצי פסחא" (אין שום קשר לתשמישי קדושה) - אני לא יודע בדיוק למה הם סיימו, ואיזה תועלת יש להם, מלבד לעצבן אותנו שהשיר הבא עושה זאת. אל תמשיך. החזקה ברורה מתקופת הקסטות. כאילו, מה שלא יהיה, אחי.

אפשר היה לחשוב שהרוב של המספרים האיטיים כאן יפעל נגד מכלול האלבום, אבל זה מסתדר מצוין בסופו של דבר. הבחירות נבחרו בגלל הרוח הרוחנית שלהן במידה רבה אם לא יותר מהרוח הנמרצת, והן באמת משקפות את זה. ובכל זאת, הלוואי שהיה קצת יותר איזון של דברים אנרגטיים. עם זאת, הסולנים מתאימים למקומות שלהם כאילו הם תפורים עבורם, ונראה שכולם מפגינים זיקה אמיתית למנגינות שניתנו להם. ציון!

לגבי הסידורים? גבירותיי ורבותיי, נדב בכר הוא מוזיקאי לא מוערך פלילי. כשהוא וטסור מחברים את המוח שלהם ומסדרים דברים, תוצאות גאוניות טהורות. הם חולבים כאן כל טיפה אחרונה מכל שיר, ונותנים לכולם את המראה הטוב ביותר שלהם עם רגש, תחושה ואנרגיה. יש להם דקויות מגוונות שמעלים הכל - הפתעות קטנות ותיקונים שהם משיכות מכחול קלות של מאסטרים. כהרגלם, הם משלבים מגוון אקלקטי של ז'אנרים, תוך שהם שומרים על המוזיקה אוניברסלית ונגישה.

זהו אלבום יפהפה, ראוי לכל מי שנהנה מניגון שמנוגן במיומנות ואומנות, חידוש וכבוד.