ביקורת: להקת מושב – שמש חדשה זורחת

מאת: דייב שארפנר
אלבום המטייל בזמן - מהעבר ועד

עתיד

אתחיל בכך שאודה שעד אתמול לא באמת הקשבתי למושב. אוקיי, בטח, שמעתי על התקליטורים שלהם פעמים רבות בעבר. מצאתי את עצמי שר את השירים שלהם ומפרט את ריפי הגיטרה שלהם אינספור פעמים מאז האלבומים הראשונים שלהם. ותמיד אהבתי לחלוטין את הדברים שלהם..
אבל עדיין..
אף פעם לא באמת הקשבתי..

להקשיב באמת דרך אגב, (כמו שאמרתי פה הרבה פעמים) זה לשבת ולסגור את כל הרעש החיצוני מהאוזניים ומהמוח.

להקת מושב היא קבוצה ייחודית. הם יהודים לגמרי ובכל זאת הם הדבר הכי קרוב למוזיקה שנשמעת חילונית שאפשר למצוא בחנות יודאיקה מיינסטרים חרדית. מה שמקשה על תיוג אותם באמת.
הם בהחלט יהודים. כולם נושאים ומסרים יהודיים, ואפילו יש להם הרבה ניגונים וניגונים יהודיים שנשמעים ישראלים ומסורתיים המשולבים לאורך. אבל כאן מסתיימים הדמיון.

סגנונות המוזיקה, על כל הסאונד וההפקה ממש לא דומה לשום דבר שתשמעו באלבום מיינסטרים יהודי חרדי. הרבה מהמוזיקה נשמעת חילונית בהחלט. למעשה יש להם קהל מעריצים גדול של בחורי ישיבה תאמינו או לא. פשוט כנסו לכל אחד מהקונצרטים הפופולריים של חול המועד בניו יורק כדי לראות למה אני מתכוון. אבל עדיין הם לא ממש עברו (עדיין) למעגלים חרדים. האם הם אי פעם יעשו זאת ויפתחו קהל מעריצים ישיבת גדול כמו שיום השמיני הצליח לעשות (עם ה-Smash האפי יעלילי) טרם נראה. אני אישית לא יכול לראות את זה קורה מוקדם מדי. אבל היי. אתה אף פעם לא יודע!

שני הזמרים הראשיים יהודה סולומון ודוד סווירסקי גדלו יחד בכפר המוזיקלי של שלמה קרלבך שמושב מודיעין. שם, הם גדלו ללא כל הנוחות החומרית המודרנית שלנו. אין חשמל. אין מקרר. אבל דבר אחד שכן היה להם היה נגן תקליטים. הבנים היו מאזינים למוזיקה ושרים יחד כל היום. הם אפילו היו מופיעים מדי פעם עם שלמה. שלמה היה כמו דמות אב לתושב המושב שם, ועדיין הוא אחד מההשפעות הגדולות ביותר מהחיים וההשפעות המוזיקליות שלהם.

לאט אבל בטוח, הם החלו לפתח קהל מעריצים גדול. עם השנים קהל המעריצים הזה גדל וגדל.

לאחר שהתפוצצו ענק בסצנה האמריקאית, סיירו בקולג'ים בשנת 2000, הם החליטו לעבור ללוס אנג'לס. עד מהרה הם הוסיפו את המתופף והגיטריסט וכרגע מופיעים בפני קהלי סולד אאוט ברחבי העולם.

השירים עצמם הם תיק מעורב של סגנונות אלקטיים. החל מרוק אלטרנטיבי, לרוק פולק, לרגאה ובלוז. חדור השפעת קרלבך כבדה ובשילוב עם צלילים ומוזיקה מזרח תיכונית כבדים.

אה, אתה יכול להתערב על הדולר התחתון שלך שהחבר'ה האלה יודעים מה הם עושים. הם יכולים לשיר כמו עסק של אף אחד. הם יכולים להדביק. הם יכולים לרוק...באמת... כמו כוכבי הרוק האמיתיים שתשמעו ברדיו, או בכל אלבום רוק מיינסטרים מוביל. והם עושים רגאאה אותנטית מרושעת. כן. הם יכולים לשיר כמעט בכל סגנון שאפשר להעלות על הדעת. לבחורים האלה יש את הצלעות להראות. הם הדבר האמיתי.

אבל מה שבאמת עושה אותם כל כך ייחודיים הוא המסר שלהם. זה מה שגיליתי רק היום. מי האנשים האלה ומאיפה הם באים. והכי חשוב המשמעות העמוקה האדירה שנמצאת מתחת לפני השטח של כל המוזיקה שלהם. העומק הגאוני מאחורי המילים הפשוטות לכאורה שלהם..

..במילים אחרות באמת הקשבתי.

דבר אחרון ששווה להזכיר כאן לפני שאעבור לשירים. שמתי לב למשהו מעניין במושב. החבר'ה האלה מרגישים את המוזיקה שלהם. הם חיים את המוזיקה שלהם. והם נושמים את המוזיקה שלהם. תקשיב מקרוב ותבין למה אני מתכוון. כשהם שרים את זה הם מרגישים את זה. ותמסור את ההרגשה הזו. התוצאה מרעננת ומרוממת. בערך כמו הטעם המשכר של רוח ים קרירה שממלאת את הריאות שלך כשאתה הולך על החוף בערב אחד של סוף הקיץ. כן, משכר זו המילה.

1. העולם בוער

האלבום מתחיל עם ניגון קטן ושמח שנשמע מזרחי שמושר על קצב דיסקו פאנקי. ואז לא אחר מאשר כוכב הרגאה האהוב עלינו מתיסיהו בא לעשות קצת רג'אה.

מיד לאחר מכן פסוק הרוק ששר יהודה סולומון והפרצ'ור ששרו שני הזמרים...

..וב-54 שניות יש לנו את הפזמון המטלטל "כל העולמות בוערים. הלהבות מתגברות".

והחזרה למטיס. הוא נשמע ממש רענן כאן דרך אגב.

ושוב חזרה לפזמון המרתק.

בגשר הסופי רואים למה מושב יכול להיות בכל תחנת רדיו מיינסטרים, אם הם כל כך רוצים.
פסוק הרוק הזה נשמע כמו כל דבר שתשמעו במצעד 10 המובילים.

לבסוף כשהשיר מסתיים אנחנו מקבלים פזמון על ההרמוניה ועל מאטיס שעושה את קטע הרגא שלו ביחד בבת אחת!

2. צ'יקי בום בום

השיר המהנה והממכר של ג'מאסי סקאט ג'אז (וראפ ורג'אה) הוא למעשה עמוק מאוד. זה להתחיל מחדש ולהמשיך הלאה מכישלונות העבר שלך.

המסר כאן הוא שאתה חייב לאהוב את עצמך. אתה צריך לומר "עכשיו אני מוכן להמשיך הלאה." ואתה חייב להיות מסוגל לקבל את העובדה שאתה פשוט לא מושלם. ברגע שאתה עושה את זה. ברגע שאתה מבין כמה אתה באמת מדהים, אתה יכול להמשיך הלאה ולהשיג בלי סוף. אתה יכול לשנות את העולם!

מוזיקלית השיר הזה מבריק. אורכו רק 2 וחצי דקות. ובכל זאת יש כל כך הרבה קורה. כל כך הרבה חלקים שונים במסלול הזה.

3. חזרה לכביש

זה מדהים! אתה יכול כאן את תהליך בניית השירים כאן. השיר מתחיל בצליל צפצוף אלקטרוני, ואז מישהו אומר "הנה באה גיטרה חולה". ואכן אנחנו מקבלים כאן עבודת גיטרה (ותיפוף) ממש חולנית!

השיר הזה הוא שילוב של סווינג וקאנטרי ורוק. אבל זה בעיקר רוק. יש הרבה הרמוניות מדהימות וקולות רקע. "כל גוף מוצא את הדרך חזרה לכביש. חייבים להוציא את עצמנו מהג'ונגל הזה!"

איש!! היצירה הזו ממכרת ומדבקת.
זה רק ממשיך לבנות עוד ועוד מומנטום אנרגטי גבוה עד לסיום ב-34:0 שבו הוא עושה את הפזמון האחרון בגמר איטי ורגוע יותר.

השיר הזה ישמור אותך על המסלול כשאתה מרגיש נמוך.

4. מקווה (למחר)

זה השיר האהוב עליי באלבום הזה! אני פשוט לא יכול לקבל מספיק מזה! הוויברציות המטורפות כאן נמצאות ממש מחוץ למצעדים...

השיר הזה עוסק בנושא שהוא מאוד חשוב. למצוא את הדרך והדרך המיוחדת שלך בחיים. והפזמון ממכר. השירה של יהודה ממש מוצלחת... אבל כשמוסיפים פה את השירה של דוד מקבלים משהו ממש מיוחד! "תן לי קצת תקווה למחר כוח לקום בחזרה. תן לי קצת תקווה להיום. כוח למחר."

לכל אחד מאיתנו יש את הכישרון הייחודי והאישיות הייחודית שלו. אנחנו חייבים להשתמש בדברים האלה כדי למצוא את דרכנו.
זה כל כך חשוב.

5. עולה

שיר הבלוז הזה הוא השיר השני האהוב עליי. הסגנון והסאונד מזכירים לי מאוד את משה יס הגדול של הזיכרון לברכה.

זה מתחיל עם דיוויד נשמע נסער וחסר מנוחה כאילו הוא נעול בכלוב ושר "שבור את השלשלאות האלה... רוצה לשבור את השלשלאות האלה... רוצה לצאת מהכלוב הזה!" הפזמון מאוד מאוד מעניין כאן. זה נשמע כמו ניגון ישיבתי מהיר. "עלה שחר חדש. פקח את עיניי! תעיר את העצמות הקטנות והעייפות שלי. אני בוכה יותר מדי זמן. מת לאט לאט."

בעקבות זה הוא "אה כן. כן כן."
דבר מזמר בסוף.

השיר המשמח הזה הוא על טכיאס המסים. אבל זה גם על להעיר את האני שלנו עכשיו מהשינה הנגרמת שלנו.

6. שיר עתיק יומין

יהודה שלמה!!! הקול שלך הוא חתיכת גן עדן!!! לא יכול להתגבר על הקול הזה..גבר! הוא מעט עמוק אבל מתוק כמו דבש וכל כך עשיר. ואוו כל כך צבעוני.
השיר הזה שנשמע מזרח תיכוני הוא מכונת זמן...
ומכונת תקווה.
השיר הזה ממש הוציא אותי מהחדר שלי בזמן שהקשבתי. זה החזיר אותי כמה אלפי שנים אחורה, כשיהודה מצייר לנו תמונה של הולדתנו כאומה והמאבקים שלנו לאורך ההיסטוריה.

דרך המדבריות והארצות הזרות. דרך הים והעקרבים.
ולבסוף לירושלים אדמת מולדתנו היקרה!! השיר מסתיים בלחן "שלום עליכם" מלא נשמה.

וכשאני מקשיב לזה עכשיו, אני חולם. חולם סוף סוף לחזור הביתה.. למולדתנו.. כן. אני חולם..

7. אחד אחד

זהו סוג של יער אחורי רודף
שיר עם נשמע עם הרבה עבודת גיטרה מבריקה וניגון יפהפה. אתה צריך להקשיב למילים האלה כמה פעמים כדי להבין אותן באמת.
זה סיפורה של נשמה שעוברת כמה גלגולים ועושה אותה דרך חזרה למקום שבו התחילה.

8. באים אלינו

יש לזה תחושה אמיתית של שנות ה-90. בנאדם, התחושה הנוסטלגית כאן! זה ממש מוזר איך מוזיקה יכולה לעשות את זה.. אני מתכוון שהשיר הזה פשוט לוקח אותי שנים אחורה עכשיו.. אני מטייל... (עכשיו אתה מבין למה התכוונתי בכותרת המוזרה של המאמר הזה :)

בכל מקרה, השיר הזה מאוד פשוט וקליט. זה סוג של ממש מרגיש טוב. "באים בדרכנו... יש דברים טובים שמגיעים אלינו!!

מעניין, בסופו של דבר, הגשר המזרח תיכוני הזה נשמע כמו משהו ששמעתי באלבום של שוואקי לאחרונה.

9. לא לפחד

שיר העם העמוק להחריד הזה, האהוב השני עליי בתקליטור הזה, הוא שיר מאוד מרגיע. בערך כמו מיני שיחת תנופה מיידית ומחזקת ביטחון עצמי.

אני אוהב את עבודת הגיטרה המומחית והמודרנית על פני כלי ההקשה היציבים כאן.

והקולות. דוד סבירסקי עם דרך השירה הרגשית הישירה והגולמית שלו. הקול שלו קצת יותר גבוה מזה של יהודה ואיכשהו פשוט מושלם לשיר הזה.

זה חוזר על אותו הפזמון "לא לפחד" שוב ושוב אחרי כל פסוק קטן על מעבר לגשר הצר לצד השני.

לשיר הזה צריך להקשיב לכל אחד שעובר איזושהי סיטואציה קשה.

לבסוף זה נגמר ב
הלחן המפורסם של רבי נחמן "גשר צר מעוד".

10. להאיר את הלילה

לא בטוח למה. אבל השיר הזה נותן לי אווירה 8thdah עכשיו. איש! הקולות שלהם אפילו נשמעים כאילו המרקוזה כאן!

בכל מקרה, שיר הרוק הזה עוסק במציאת האמת ולבקש מאלוהים להאיר אותנו רוחנית.

השיר מתחיל בפזמון הנלהב "האם תדליק אותי? להדליק.. להדליק.. הלילה”.

ככל שהשיר נמשך זה מתחיל להישמע כמו שילוב בין בוב דיליאן לסיימון וגרפונקל, אבל כבד וקשה יותר.
הפזמון הופך להיות כבד יותר ויותר עכשיו. זה ממשיך כך, חוזר על עצמו כמה פעמים עד שהוא תקוע בחוזקה בראש שלך - "האם תדליק אותי?"- ואז סוגר סופית את האלבום.

במילים פשוטות, האלבום הזה ייקח אתכם למקומות שמעולם לא הייתם בהם. זה יגיע אל התקוות והשאיפות הכמיהות הפנימיות ביותר שלך. אי אפשר להקשיב לזה ולא להפוך לטרנספורמציה. בלתי אפשרי.

ובכל פעם שאתה מקשיב אתה הולך לקבל משהו חדש. כן. זה אחד מהאלבומים האלה שפשוט הולכים ומשתפרים עם כל האזנה. אין כאן שירי מילוי. רק שעה של התרגשות והשראה טהורה. זה ישנה אותך... הגיע הזמן שתפנקי את עצמך במשהו אחר.. משהו טוב.. ממש טוב.. אז.. צא לשם לחנות היודאיקה המקומית שלך ותנסה את המושב החדש הזה... תאמין לי... אתה הולך להודות לי עשה!