ביקורתו של שמעון על בני היכלה: שבת עם בני פרידמן

אתה יודע שאלבום הוא טוב כשהוא נשאר במחלקת "ההוצאות החדשות" של MostlyMusic.com במשך שנה שלמה לאחר יציאתו. כך היה עם "יש תקווה" של בני פרידמן, האלבום היהודי החדש והפופולרי ביותר מזה שנים. לא מאז ש"חזק" של אברהם פריד או " מאמינים" של מב"ד, אלבום או שיר שמרו על מקומם בתודעה העממית כל כך הרבה זמן.

היכנסו למיזם המוזיקלי החדש של בני פרידמן, בני היכלה. האלבום הזה הוא לא ההמשך הבלתי נמנע של יש תקווה - שיגיע בהמשך. במקום זאת, בני היכלה הולכים בעקבות נגילה וניסמיכה, אלבום החתונה שיצא באביב 2011. בני היכלה הוא אוסף של 30 שירי שבת, החל מסופר-אולד-סקול ועד מודרני יחסית , לוקח אותנו מערב שבת להבדלה.

את בני היכלה , כמו נגילה וניסמיכה , עיבד אברמי ג'י, ויש דמיון ברור בסאונד בין שני האלבומים. באלבום זה מלווה את בני בעיבוד תזמורתי מלא, כולל קטע כלי מיתר בראשות סטניסלב ניקולוב וקטע מלא כלי נשיפה וכלי נשיפה מעץ (כולל אבוב!) ושלומי כהן האחד והיחיד בסקסופונים.

רצועה 1, "שמחה באוויר!" (ערב שבת): הרושם הראשון שלי בזמן האזנה ל'בני היכלה' היה שחזרתי למחנה יום גן ישראל בקולג'וויל, הרשות הפלסטינית, והסיבה הגדולה לכך הייתה המסלול הזה. זה מתחיל עם הקלאסי "שבת קודש" של ר' יום טוב ארליך שתורגם לאנגלית, ואחריו "חשבתי שאמא שלי היא מלכת השבת", "מלאכי השבת" של חב"ד (עם הפתיחה ל"רק אחת שבת" התגנב מידה טובה), ו"הגיע הזמן לומר 'שבת שלום'" של Journeys. לדעתי, העיבוד הזה של הקלאסיקה של אייבי רוטנברג מדורג מעל גרסת לב טהור ד' , אבל שום דבר לא משתווה למקור.

רצועה 2, "Gut Shabbos": השיר האופטימי הזה, אחד השירים העצמאיים היחידים באלבום, הגיע בהפתעה נעימה לאשתי, שהיא אנטי-דורג, מלכודת נפוצה של שירי שבת. השיר, במקור מתוך האלבום "אימה תגידי לי" (ולחן על ידי מרים ישראלי, הכותבת מאחורי "יש תקווה"), עובר בין עברית ליידיש, וסולו סקסון הסופרן של שלומי כהן מתחיל יפה את הרצועה.

רצועה 3, "ברוכים הבאים למלכה" (ליל שישי): הרצועה הזו היא שלישיית שירי לצ'ה דודי: אחת מהאסכולה הישן של צליל וזמר, גרסה "מסורתית" (שלא נשמעת מאוד מסורתית), ו חיבור של ירחמיאל/אהרון רזאל, חתום ב"רז"א ד'שבת" של מיכל שטרייכר (זה מה שאומרים החסידים במקום במה מדליקין , על כל טיפוסי נוסח אשכנז), ואלס איטי.

רצועה 4, "נפשי רוצה לשיר" (שישי בערב סעודה): לאחר שהתגנב בשורה אחת מ"שלום עליכם" של יש תקווה (כמובן), בני מפנק אותנו בשתי גרסאות קלאסיות של "איש חיל": אחת בובר. גרסה ואחת ממרטין דוידסון מרכניצר דוחה תהילה. לאחר מכן הוא עובר לשתי גרסאות חב"ד של "אזמר בשבחין", את השנייה שבהן (גרסת הפרייל"ח) שמעתי בעבר - למרות שבמשך חיי אני לא זוכר היכן.

רצועה 5, "לילה של שלום ושמחה" (ליל שישי zemiros): הרצועה הזו מתחילה ברמיקס מוצלח מאוד ל-"Kah Ribon" של ארי גולדוואג (האם עוד מישהו שם לב להרבה שיתוף פעולה בין השניים האלה לאחרונה?) . לאחר מכן בני משתלב בגרסה של "יום זה לישראל" שתמיד שיגע אותי כשמישהו ניסה לשיר אותו בשולחן השבת, אבל בני פרידמן יכול להוציא את זה מבלי שזה יישמע מטומטם. בהמשך מגיע אחד הזמירים האהובים עליי בכל הזמנים: "מנוחה ושמחה" של מקהלת הבנים מיאמי מכלל ישראל ביחד , שיצא ב-1987. לביצוע הזה יש עיבוד פאנקי יותר מהקלאסיקה של ירחמיאל ביגון/ישראל לם, אבל עדיין עושה את המקור. צֶדֶק. הרצועה מסתיימת בדיסקוטק: "מעין עולם הבה" של אברהם פריד מ- Forever One מ-1983 (מישהו מבין שהשניים קשורים זה לזה?).

רצועה 6, "שרים עם המלאכים" (שחריס ומוסף לשבת): העיבוד של הרצועה הזה באמת מאפשר לתזמורת להראות את עצמה ולהזכיר לנו עד כמה נדירים שאנחנו זוכים לתזמורות מלאות במוזיקה היהודית המודרנית. השיר הראשון ברצועה הוא Hu Elokeinu של דיוויד ורדיגר, ואפשר ממש לשמוע את החליל, הקלרינט והאבוב זורחים. השיר השני הוא ה"מקומה" של הרבי ממליצר, שממנו אני בא, נוהגים לשיר אותו כ"קול מקדש שביעי" בליל שישי. לאחר מכן עובר בני לגרסה ויז'ניצר של "קבודו", לפני שהוא יוצא לגרסה החב"דית הקלאסית של "הו אלוקיינו", אותה שמע כל מי שאי פעם התנפל בבית הכנסת בליובאוויטש.

רצועה 7, "השם באמת אוהב אותנו" (זמירות של יום שבת): הרצועה הזו מאגדת כמה מהזמירות הכי קלאסיות אי פעם (בהנחה שנמתח קצת את ההגדרה של "זמירות") לרצועה אחת נהדרת. ראשון הוא "חוקושה", שהלחין יוסי גרין ונשמע לראשונה באלבום משיח של MBD (ולאחרונה בהרציג של יוסי גרין עם שלוימה דסקל ), שיר שלדעתי תמיד היה אנדרייטד. ואז מגיעה שלישייה קלאסית: הספרדי "דרור יקרא" ו"כי אשמורת שבת" וה"יום זה מכבד" ההוא שיש לו נטייה לבלבל את בחורי הישיבות באיזו גרסה של הפזמון הוא ניגון ואיזו הרמוניה ( התראת ספוילר: בני מבין). לאחר מכן, המפיק בפועל, מנדי ורדיגר, זוכה להכרה עם ביצוע של הדיסקו "זה האויס" שלו מ-1990 (גם הוא הלחין יוסי גרין) מתוך האלבום "חברים" . לבסוף, המסלול מסתיים עם הקלאסיקה של כל הזמנים של מחנה שדי חמד "ברוך קיל עליון".

רצועה 8, "ילדי הארמון" (שאלוש סעודוס): רצועה זו היא שיר הכותרת, "בני היכלה", ניגון חב"די יפהפה. השיר הזה הוא חסידי בוטה, לא מתנצל, וזה לא דבר רע.

רצועה 9, "הדי יום קדוש" (מוצאי שבת): רצועה זו מתחילה ב-"Shabbos is Going Away", שהתפרסם במקור על הדוד מוישי כרך א' . לאחר מכן זה עובר לברסלב "במצעי יום מנוחה" בצורה מאוד יצירתית: ההקלטה נשמעת תחילה כאילו היא הוקלטה בקומזיץ אמיתי (שירה אוף קי והכל), ואז המוזיקה מתערבבת בהדרגה, עד שהכבד תופים וגיטרה דיסטורשן נכנסים פנימה ונותנים לנו סוף מוצק מאוד.

לסיכום, בני פרידמן הרכיב אלבום שבת מאוד סולידי. זה לא מתאים לכולם: יש אפס קרליבך, הרבה ניגונים ממש אולד סקול, והטיה חסידית מובהקת בבחירת השירים. אם חיכיתם לישיבת יש תקווה הבאה, המשיכו לחכות (או אולי צפו ב"אם אחד" של ארי גולדוואג), אבל אם אתם אוהבים את בני, אתם תאהבו את בני ההיכלה.