סקירת היסלהאבוס על מורשת יס – דיסק 2

דיסק 2:

(את הביקורת שלנו על דיסק 1 ניתן למצוא כאן .)
Fight in the Man: (****) אולי השיר הגדול ביותר של Megama, לפחות מבחינה לירית. גרשון ורובה אוהב את השיר הזה, כפי שמעידה מהשחרור הקודם שלו של גרסת א-קפלה שלו (זמינה בחינם ב- MostlyMusic.com), שהשיר הזה מבוסס על קונספטואלית. אני דווקא אוהב יותר את הגרסה הזו - אולי היא הפקת א-קפלה הטובה ביותר במוזיקה היהודית. הוא קצת משתעשע עם זה כאן, מערבב את זה. והגרסה הסופית לא טובה כמו זו, אבל מעולה בכל זאת. פותחן הפסנתר המתגלגל מלקק חם, וזה לא עוצר שם. הקרניים לא היו נחוצות, אבל בסדר; הרמוניות ושירה אנרגטיים ויסודיים. ה"ספר לי סיפור" ותוספות אחרות מקסימות. במקרה הקודם, גרשון נותן לקולות ילדותית, וזה חמוד. אבל הגרסה הקודמת הזו פשוט מדהימה, ואם הייתי עושה את ההפקה, הייתי פשוט חוטף את כל העניין.

אפילו סטיבן - גם המקור של Megama וגם זה כיף להפליא להאזנה. ב-v. Megama, הדבר המדהים הוא כמה מוזיקה השניים האלה יכלו ליצור רק עם גיטרה וטמבורין - הבחירה הקשה הזו היא הכבדה ביותר שלה כאן.

ג'ק שוורץ: (***) למרבה המזל, שותפו לפשע של יס, שלום לוין, הצליח לפרגן לנו עוד הופעה אחת לפני שעבר. והנה הוא זורח. אתה יכול אפילו לומר שהוא מקבל hole-in-one. הוא שר לאיס פייר, מתאים לעיבוד הבלוז הקל. האם באמת היינו צריכים את אפקטי הקול שיזרקו פנימה ללא תשלום? לא - צריך להיתקע עם עוד מהפסנתר והבס המענגים האלה. למרות זאת, תצפית נהדרת על קטע הסרקזם המלודי הזה.

קמצן העיר: (***) עוד מאהלה קטנה שסופרת בצורה יפה ורגשית, מאת סם גלזר. הסידור שוב מלא. כלי הקשה זוכה לאזכור בולט, כמו גם המפתחות שוב. פשוט תענוג. (ולמי מכם שתהה על הסיפור, כן, זה נכון – הרב היה הרב יומטוב ליפמן הלר, מחבר התוספות יום טוב. והנה הקישור להמשך , הסיפור המדהים של נכדו של הקמצן! עד לקטע שנקרא "חלק מהחיים").

זרוק את החזיר הזה: (***) מכת גאונות לוקחת את השיר הזה, שהוא אמנם... טועה... ביד חזיר, ובאמת מביא הביתה את הבייקון. (תודה לאסטריקס על עבודת המילים.) את הביטבוקס המחוספס ושמירה (אך עדכון) הקאזו מוביל להפליא מנחם וינשטיין, שכשרונו די ברור אפילו עם שיר מטופש כמו זה. אני אוהב את ההפרעה של הקאזו והסגה ליצירת היפ-הופ מודרנית כשרה שהלחין ויינשטיין, ואת החזרה ממש אחורה כאילו כלום לא קרה. הופך את השיר להרבה יותר מעניין להאזנה, ודי מצחיק בו זמנית.

בועט במקור, תוך שמירה על הרגעים הטובים ביותר שלו - הקאזו המטורף, השירה המטושטשת ואפילו ה-"Ooohhh!" קוקי זה תמיד היה; עכשיו זה מטורף אמנותי ומודרני.

ארבעים יום: (*****) SoulFarm נכנסת שוב לזירה, עם שיר שנראה כאילו הוא תפור בדיוק בשבילם. סווינגר בלוזי על המבול התנ"כי (בדומה ל"המבול" של דיאספורה, אבל הרבה יותר כיף). קצת ממתק אוזניים בהגשת הגיטרה של לנזבום, ובל נשכח עוד קצת יצירה ווקאלית מקורית ושובבה, והכל סביב רק הפקה נהדרת – הביצוע האהוב עליי של SoulFarm, ואחת היצירות הטובות באלבום.

תן מניין: (****) אולי במה שהיה אודה לכל קבוצות ה-BT המקוריות, יוסי פיאמנטה מצטרף לאברהם רוזנבלום כדי לבצע את היצירה המשעשעת הזו. רוזנבלום עובר לסגנון שירה בסגנון של בוב דילון שלמען האמת אני מוצא הרבה פחות ממה שהמקור נדרש. התופים היו יכולים להיות יותר אקספרסיביים בתווי הפתיחה. אבל הגיטרה של יוסי היא תמיד מה שיגרום לאוזן שלך לחייך, מוצגת כפי שהיא עם הזעקה העליזה של רוזנבלום של "יוסייייי!" למעריצים צעירים יותר, המילים הפאנקיות יעלו מיד תמונות של גיליונות השירים של היום ה-8. ובאחד הימים, אולי מישהו יסביר לי מה נסגר עם שלמה ומקל הפוגו שלו.

למה AR שיחקה ככה עם המנגינה?! בכל מקרה, יוסי פיאמנטה התאים לזה בצורה מושלמת, שכן זה אחד מהשירים הבודדים שיס שלף את הגיטרה החשמלית שלו. אז אני מתייסר - הייתי נשאר עם השירה המקורית, אבל בכל פעם שפיאמנטה מופיעה באולפן הקלטות, אני שמח.

עולם חבה: (**) ברוך חיט – מתי בפעם האחרונה הוא הופיע באולפן הקלטות? ולמרות שאני אוהב את העבודה העדינה שלו על השיר הזה, ואני אוהב את העיבודים הלא מתוחכמים, אני לא אוהב את המילים בכלל, מנקודת מבט תיאולוגית. ראשית, אנו עובדים את ה' לשם כך, לא לשם קבלת שכר, למרות שאנו מקבלים שכר. ראה פרקי אבות ח. 1, מצטט את אנטיגנוס מסוצ'ו, על כך. שנית, המונח עולם הבה מתייחס למעשה לתכניות המאיים, ולא לגן עדן. ולגבי תכניות המאיים, המשנה הראשונה בפרק יא בסנהדרין מציינת בבירור שלכל היהודים יש חלק בעולם הבא, מלבד לחוטאים קשים מאוד. אז... לא. לא הכוס תה שלי.

That's My Boy: (**) הבריטון העדין של ריבי שוובל מכין את הבמה לשיר הזה. אף פעם לא הייתי מעריץ של זה, אבל למרות שאני מעריץ את המאמץ שלו, המילים פשוט קצת סכריניות מדי בשבילי. אני יודע שיש הרבה אנשים שאהבו את השיר הזה בזמנו, ואני לא יכול לדמיין שהם לא יעשו זאת עם הגרסה הזו. כל זה חוץ מזה לשניות הבודדות ב-3:52, שם נראה שקולו של שוובל הודבק על המסלול בשנייה אחת. אם זה היה shtick, זה לא יוצא כל כך טוב.

מגן דוד: (****) שנות ה-60 הקלאסי, או אולי אפילו הרוק של שנות ה-50, הוא הסאונד של המניע הזה עם גיטרה. ולני סולומון יש את זה לאורך כל הדרך, שר באנרגיה שתואמת את המכשיר. אוהב את תוף הסולו מלבד ההרמוניות של הצמד ב-2:10, ומסביב, זה פשוט קל להאזנה ומהנה מאוד.

קווצה קלה אחת - תמיד אהבתי את עבודת אקורד המילוי של משה כאן, ואני חושב שזה היה צריך להישמר.

יהודי נודד בספינה טובה: (***) הנה גרסה בגודל גלולה של ההיסטוריה של העם היהודי. ירחמיאל ציגלר מצטיין בלעלות את השיר הפשוט הזה שלב אחד במעלה הציוד עם הטיפול האלגנטי שלו. במקום רק גיטרה עדינה, סידור שלם מעניק לה טיפול הולם. שיר שבקושי שמתי לב אליו לפני כן מקבל חיים שניים - ישר כוח.

התאמה מושלמת - זיגלר עושה מחווה נפלאה ל-Yes.

נשות פרום: (**) בהחלט לא ציפיתי שקאנטרי יוסי יגיע משום מקום, והנה הוא כאן, עם הופעה שתתאים בצורה מושלמת לאחד התקליטים שלו – חשבו על Boy Named Zlateh, Phantom of the Shteeble, ועוד ביצועים מסוג דיבור מונחים על המוזיקה. (בטח יש שם לסגנון, אבל אני לא מכיר אותו.) הנושא - נשים פרועות הן הטובות ביותר - הוא קצת מוגזם לאלבום, אבל אם מישהו היה מתכוון לעשות את זה בצורה הולמת וטובה, זה' ד להיות קאנטרי יוסי.

Ain't No Bihul: (***) הקאנטרי הקומי המטופש הזה הוא שיעור שמוגש על ידי ישיבות אמצע טקסס. ר' אהרון הולדר מתענג על היצירה, ומעניק לה תענוג. צליל טקסני מלא מעלה תמונות של חווה רחבת ידיים ואיכר עם קש בפיו ושולחן ערוך הלכות שבת ביד אחת. תזרוק וואה וואה גיטרה וסולו חצוצרה בסיסי ואני למשל מקבל מזה בעיטה!

לך לראות את אמא שלך: (***) הנה יש לנו דואט בין ורובה לזיגלר, שכולל את פעמון הדלת הממוקם בצורה מושלמת בשיר. אֵיִ פַּעַם. המספר הזה הוא אחות ל-"Treat Her Kind", ומתמקד במקום זאת באמא שלך. (אנא הימנעו מלהכניס את הבדיחה המחייבת "אמא שלך". תודה.) דבר קטן ומתוק, בדיוק כמו שהיה אמור להיות, עם סולו גיטרה מקסים בסוף שנותן לו סיבה אמיתית להאזין לו, מלבד מסע האשמה .

אלוקים הוא הכוח שלי והשיר שלי: (***) זיגלר מופיע שוב, מצליח לצלם עוד יצירה מעט ידועה אך חיובית להפליא. היה חשוב לשמור על הסאונד בצורה ישרה באזור ה-blugrass. והם עושים זאת, כשסטטמן מופיע שוב, אבל אנחנו מייחלים שהייתה לו עוד עבודה לעשות על זה. עם זאת, הבנג'ו והכינור הרכים מסגירים אותו באלגנטיות.

טל הרים: (***) קצת מה"הא?" תשפיע על זה בלי סלסולים, חי סביב המדורה השיחה והשיר, כשמשה מוציא אגוז ישן. אף על פי שאף אחד לא שואל את ד"ר AJ Twerski על דעתו על זה, זה סוף קטן ומהנה, שמביא את האישיות של משה יס למאזין בצורה מאוד אמיתית - בלי אולפן, בלי קהל, בלי משחק - רק משה וחבר סביב מדורה אי שם בצפון קנדה. למרות שאני לא מקשיב לשיר הזה לעתים קרובות, זה סיום נוגע ללב.

אז אילו שירים, לדעתי, היו צריכים להיות בפנים, ואילו בחוץ? בהנחה שנשמור על המספר הזוגי 30, הייתי מכניס שלושה - אלוקים יקרים, בלוז ספר תפילה ונערה צעירה בשם מריה. והייתי מוציא את עולם חבה, פרום נשים וזה הילד שלי. (Mountain Dew יהיה עוד אחד שנוכל להוציא, אבל אני מבין את המשיכה אליו.)

בהשוואה לאלבום הראשון, זה קצת יותר חלש, עם, בעיני, 4 השירים הכי פחות של האוסף באותו אלבום, ו-2 אחרים שהם שם אך ורק בשביל האלמנט הקומי. בכל מקרה יש לו עדיין סאונד מעולה, ובהתחשב בעובדה שזה אלבום כפול, אתה לא בחוץ - החוזק של האוסף הכולל נותן לו את הערך שלו.

לגבי ההפקה הכוללת? עבודה נהדרת, אנשים. האמנים העלו את המשחק שלהם, ואתה יכול לראות - כולם נהנים. המטרה הייתה להפוך את המוזיקה הקלאסית הזו לנגישה יותר לדור חדש, ואני חושב שהם יצליחו בכך. הזמן יגיד - אבל אתה יכול לדעת עם הנצחי.

אם זה לא סיקרן אותך מספיק כדי לקנות את המקור, אני לא יודע מה כן. ניתן להשיג אותם באתר מחווה של משה יס, http://mosheyess.ca/. ואם לא אכפת לכם מהסאונד השרוט הקלאסי הזה של ויניל, ובכן, גם אם כן, אתם לא יכולים להשתבש עם האלבום היפה הזה!