חווית הסיפור - סקירה וניתוח

סיפורי רבי נחמן סלצר – הפקת שימי שטאובר

מאת איצי שטרן

איך הכרתי את "חווית הסיפור"

כחובב מוזיקה יהודית מושבעת, אני מנסה להיות עם האצבע על הדופק של כל ההתרחשויות בתעשיית המוזיקה היהודית. אני קונה כמעט כל דיסק חדש שיוצא, ואני מתגאה בכך שבדרך כלל אני יכול להעריך לחלוטין כל דיסק באופן מיידי. אני יכול להגיד לך אם התקליטור הולך "להכין אותו" או לא, אם הוא לא "מגיע" לעשות אותו אבל הוא כן יעשה אותו, או (בדרך כלל יותר) אם הוא ראוי לעשות אותו אבל לא. אני גם בעניין של דיסקים של סיפורים יהודיים, מהקלאסיקה (שמואל קונדה, The Marvelous Middos Machine וכו') ועד לקלאסיקה של "wanna-be" וכל מה שביניהם. אז, בעודי בטיול הדו-שבועי שלי לחנות המוזיקה, כשהבחנתי בתקליטור סיפור חדש, הוא משך את תשומת ליבי מיד. "חווית הסיפור" – סיפורי רבי נחמן סלצר בהפקת שימי שטוובר. השם שימי שטאובר היה מוכר במעורפל, אבל לא ממש הצלחתי למקם אותו. קניתי את התקליטור במהירות, הכנסתי אותו לנגן התקליטורים של המכונית שלי בזמן שעיינתי בחוברת המצורפת. עוד לפני שהסיפור הראשון הסתיים, כבר התמכרתי! הרשה לי לחלוק את הניסיון שלי ואת הניתוח שלי. אני אגיד לך כל "נקודה" בדיוק איך זה היכה בי.

1. תחושת המציאות

הדבר הראשון שהדהים אותי היה - אתה יכול לנחש? זו הייתה תחושת המציאות! (וואו, איך ידעת?) לרוב קלטות הסיפור, אפילו הטובות ביותר, אין להן את הצליל של החיים האמיתיים. נסו לשים כל קלטת סיפור ולעצום עיניים - האם תועברו לזירת הסיפור? (הלוואי שיכולתי לתת לך כמה דוגמאות ספציפיות, אבל אני לא רוצה להרעיל אף אחד.) אבל בדיסק הזה, האפקטים והקולות נשמעים באמת כאילו הוקלטו בהופעה חיה, בזמן שהסיפור בעצם מתפתח. (כשמכונית צפרה בדיסק, בדקתי באופן טבעי את המראות והנקודות העיוורות שלי, ולקח לי רגע להבין שזו לא מכונית אמיתית, אלא רק אפקט קול.) וכך היה לאורך כל האלבום, ההשפעות היו כל כך חדות ואמיתיות, ממטוס שטס מעליו ועד לצלצול של טוסטר אובן.

כשהתקשרתי מאוחר יותר לשימי (כל כך התרשמתי שפשוט הייתי צריך לברר את המידע של "מאחורי הקלעים" של ההפקה) הוא הסביר שלגרום לזה להישמע אמיתי זה קשה יותר ממה שחשבתי. "הייתי צריך מקסיקני, למשל, אבל לא הצלחתי למצוא מישהו שיכול לחקות אותו בצורה מושלמת, אז קיבלתי מקסיקני אמיתי." הוא אמר לי שזה נכון לגבי המיקומים הגיאוגרפיים של הסיפור. "לסצנה שמתרחשת בחנות הספרים, ירדתי למעשה לאוצרות התורה בלייקווד ושאלתי את הבעלים אם הוא יבצע את ההקלטה. האפקטים הקוליים שם נשמעים כל כך אמיתיים, כי הם אמיתיים!"

2. הגיוון של השחקנים

ה"נקודה" הבאה שהדהימה אותי הייתה מה שאני מכנה ה"צבעוניות" של התקליטור. תקליטורי סיפור רבים כוללים דמויות רבות המבוצעות על ידי אותו אדם. רוב מספרי הסיפורים (למעט היוצא מן הכלל של הרב שמואל קונדא) נשמעים כמו עצמם לא משנה כמה הם מנסים לשנות את קולם. לפעמים הם כן מצליחים "להשיג" קול שני, אבל זה עדיין נשמע תפל להפליא בהאזנה לסיפור שבו יענקל, דוד, הפורץ והרבי נשמעים בדיוק אותו הדבר. (לידיעתך - זה קורה בגלל שרוב האנשים, למרות שהם יכולים לשנות את הקונוטציות של הקול שלהם, כל הקולות שלהם עדיין נמצאים באותו תדר, מה שגורם לכולם להישמע קצת אותו הדבר, ולכן הסיפור חסר "צבעוניות".) אבל לתקליטור הזה יש קאסט מגוון כל כך, הוא מפוצץ בצבע, והוא "טרי" מתחילתו ועד סופו. ספרתי שלושה עשר שחקנים בסיפור הראשון בלבד (אחד ה"שחקנים" הם "החניכים הנפלאים של מחנה ברכה והצלה בלייקווד" - מה שכמובן מותיר את הספירה שלי נמוכה). כשדיברתי עם שימי על זה, הוא אמר לי שהיו בערך 30 ילדים מעורבים בהפקה. "בכל התקופה שעבדתי על הדיסק, פתחתי אוזניים לכל מי שחשבתי שיתאים לכל אחד מהתפקידים. לדוגמה, הכרתי חבר משפחה שהיה פרופסור בדימוס באוניברסיטה מגרמניה. התברר לי שלבחור הזה יש את הקול המושלם לתפקד כנשיא בית המקדש הרפורמי. שאלתי אותו אם הוא יסכים לנסות, ובראשונה - הוספתי חבר נוסף לקאסט שלי".

לסצנת יום הכיפורים בבית הכנסת הוא גייס את מקהלת הזיכרון לאהרן מילר בניצוחו של שימי מילר, מקהלת החזנות הנודעת המגבה את החזן בנציון מילר בכל שבת מבורכיים בבית-אל הצעירה בברוקלין.

3. חברי השחקנים בפועל

הנקודה הבאה שהכתה בי (מכה שלוש!) הייתה מי היה הקאסט בפועל. בהרחפת הרשימה ספרתי לפחות שמונה שמות מוכרים. לא רק שמות פשוטים, אלא אגדות של בידור יהודי: קופי אלבוגן (השחקן האגדי עם עשרות שנות ניסיון בהצגות, קלטות וסרטים) אלכונון שוורץ (הפייביש של אורה הידוע בעולם, ושלל דמויות ב-Marvelous Middos Machine 4), שלמה הדרשן (בדצ'אן ואימפרסיוניסט קולי פר-אקסלנס), הרב שלמה מודדל (חביב ותיק בקלטות סיפור יהודי, ששיחק את תפקידו של ר' אהר'ל קלישר בכתר הזהב לפני כמעט 25 שנה), נחמן סלצר, (המספר את הסיפורים). ) שכולנו מכירים ככותב מוכשר, שמוכיח את עצמו גם כנואם מוכשר ביותר, ומבחר קולות סופר מוכשרים שהוותיקים ובוגרי מחנה קרלין סטולין יזהו מיד, אותם אנשים שנתנו לסטולין את השם בתור "המחנה עם הצוות הכי סלעי בהרים". ולסיום, שימי שטאובר עצמו, שמעלה את הרף על משחק ווקאלי, הוכיח את עצמו כראוי מכולם. הוא אמן התחזות - הוא יכול לחקות מבחר עצום של קולות בצורה מושלמת. (האזינו למחווה של שמואל קונדה בסוף התקליטור – ותשמעו דגימה קטנה של כמה מההתחזות שלו.)

4. מוזיקה בתזמורת מלאה

הסיפורים מעוטרים במוזיקת ​​רקע מדהימה שמשפרת מאוד ומוציאה בצורה מושלמת את הרגשות והתפניות של כל סיפור. כששאלתי את שימי על המוזיקה הוא ענה "רוב המוזיקה היא מהיצירות היפות של נחמן זלצר. יש קטעים של מוזיקה אחרת (כמו הקדמה ל-Someone's Child של ברוך לוין) שהמפיקים נתנו לי באדיבות רשות להשתמש בהם. גם חלק מהמוזיקה יצרתי בעצמי, למשל, אספתי צוות של מוזיקאים מוכשרים לשחזר את המנגינה הירושלמית הישנה שבה השתמש אבי רוטנברג לשיר ספר תורה שלו (במסעות 1). השתמשתי בו בתור הניקוד ל'מעוך הענבים', שהוא סיפור מרגש על מסעו של ספר תורה. המנגינה באמת תואמת את הרגשות של הסיפור, והיא מעלה אותו לרמה חדשה לגמרי". ולא יכולתי להסכים יותר!

5. מעולה למבוגרים!

כן, שמעתם נכון! התקליטור הזה לא רק ישאיר את ילדיכם מרותקים, אלא גם יבדר אתכם. לא כמו הרבה דיסקים (אני יודע שאני משווה כל הזמן, אבל זו הדרך הכי טובה לתת ניתוח) שההורים לא יכולים לסבול, וכשאתה מנגן את זה באוטו, אתה מתקשה להישאר ער ליד ההגה. תקליטור זה מהנה לכל המשפחה, ויש לו את סוג הרגשות וההומור שמבוגרים יעריכו. הנקודה הזו הרשימה אותי ביותר, כי פרט לכמה נדירים, רוב התקליטורים מיועדים רק לילדים, למורת רוחנו המבוגרים.

6. אתה חייב לשמוע את זה כדי להאמין בזה!

יש עוד הרבה היבטים בולטים לתקליטור, הסיפורים המדהימים באמת עצמם, העטיפה הגרפית להפליא, 75 הדקות המלאות של זמן הריצה, רצועת הבלופר, המחיר הסביר להפליא וכו', אבל אני לא יכול להגיד לך הכל, אז אני רק אמליץ לך ללכת לחנות המוזיקה או היודאיקה הקרובה אליך ולקחת עותק. זו רכישה שלא תתחרט עליה!