ביקורתו של היסלהאבוס על מימקה ד'ליפא

בניית אלבום היא אומנות בפני עצמה. יש לי אלבומים באוסף שלי שיש להם שירים נהדרים למעלה ולמטה ברשימת הרצועות, אבל לא גורמים להאזנה מהנה לאורך כל הדרך. ואז יש אלבומים שיש להם רק להיט אחד או שניים, אבל יש בזה גשמק מסוים – ואתה מאזין לו שוב ושוב.

ה-Kinehora של ליפא הוא, לדעתי, מושל דבר - השילוב המושלם הנדיר הזה של ז'אנרים, נושאים, שטיק ומנגינות. A Poshiter Yid דומה לדעתי לסוג האלבום הקודם – אחלה שירים, אבל אולי זו החזקה לשטיק שמוריד מההנאה. אתה מבין, לליפא יש ערימה של כישרונות, שהוא יכול בקלות לאפשר לו לצאת משליטה. לדוגמה, הקול שלו הכי טוב כשהוא עדין ומתוק. אין לו את הכוח של, נגיד, MBD במיטבו. אז הוא צריך לבחור מתי לעלות לרמות העליונות של הכוח והטווח שלו. הוא גם יצירתי להפליא, והוא סופר מילים ביידיש ברמה הגבוהה ביותר. אבל אם הוא יצירתי מדי, זה יכול לקחת מהמשיכה הרגשית; ואם יש לו מילים מוגזמות, השיר הופך כמעט בלתי ניתן לשיר.

(אני יודע, זה אמור להיות על Me'imka D'Lipa - האלבום החדש והמבריק. אנחנו מגיעים לשם.) אז שמחתי מאוד לשמוע שליפא עשה הפיכה נוספת - איזון פנומנלי בין שלו יצירתיות, מילים, טווח, הבעה רגשית והומור. בלי לומר שום דבר על יכולתו למשוך אגרופים מבריקים לעבר המלעיזים שלו במסרים שנונים, הגיוניים ובקיאים. (יחד עם זאת, עלינו להודות למלעיזים שלו - הם היו ההשראה מאחורי שירים כמו Yener, A Poshiter Yid, Hora Yes, Vus Tut Dir Vi, Al Tudin Chavercha, ועוד. תודה חבר'ה! עם הדחיפה המתמשכת שלך נגד זה בחור, אני בטוח שנראה עוד מילים אקטואליות. תמשיך כך - וליפה, גם אתה!)

ספלאש: (*****) לא לקח לי הרבה זמן למצוא משהו להעריך - אני אוהב את כלי ההקשה מסוג ספלאש, יחד עם הסקסון הנושם באינטרו, ופסנתר מטורף עם איזו גיטרה מקצב מוצק. חוץ מזה, סינתזה מושלמת בין שירה הארטציג לעיבוד. הקונספט הלירי במספר הזה ממש הדהד אותי - לאחרונה, אני חושב הרבה על כמה החברה שלנו מקיפה אותנו במסרים שהם מנוגדים למוח טהור, בלשון המעטה. צריך מישהו כמו ליפא כדי שיהיה לו את האומץ לומר זאת בפה מלא - ולעורר בנו השראה לדבוק בנשקנו. השיר האהוב עליי באלבום.

חוסון דומה למלך: (****) כולנו יודעים שזה הולך להיות להיט חתונה. ליפא בטוח בעצמו מספיק כדי לכתוב את זה ברשימותיו. אמנם המעשנת הזו בסגנון מזרחי היא לא האהובה עליי באלבום, אבל היא טובה. ואני אוהב שליפה הלך למקצוענים כדי לסדר את זה. התחושה האותנטית מורגשת בכלי ההקשה ההדוקים, בעיבוד המיתרים הים תיכוני ובסולו המקדאמה המדהים. המקהלה מורכבת מישראלים - שאמנם אני כמובן מבין את הרעיון, אבל העובדה היא שלמקהלה בשאר האלבומים יש סאונד הרבה יותר טוב. כמו כן, יכולנו להשתמש באילוליציה במקום ביללות ב-3:40. אני חושב שזה יהיה טוב יותר עם האווירה, אם אתה יודע למה אני מתכוון.

מעימקה דליפה: (****) הוואלס המתוק הזה מתחיל בקרניים אנגליות קודרות (אך טריות) ומקהלת גברים מוצקה. כל הכבוד לישראל לם על הסידור המשובח. מילות השיר הגיעו לבית, עם כמה ציטוטים חסידיים קלאסיים מפוזרים ברחבי. העומק הפילוסופי שליפא משליך כאן הוא ממש מרענן - עם מסר גלוי של "אל תעשה דבר על פי חוק!" שוב, עוד יצירה שלמה.

מי חוכום: (****) מנגינה קטנה עממית עם הוק נחמד. העיבוד המתלונן מתובל עם הסוף השקרי, שאחריו מגיע קצב מהיר יותר וקצת משחק ווקאלי יצירתי על הגמר הרב-שכבות. אני נותן לו ארבעה כוכבים, כי למרות שהוא לא בשום צורה מהעולם הזה, הוא כנראה יפנה את האוזן כלפיו בגלל ההצגה הנעימה.

שפת המוזיקה: (***) קונספט טוב מקבל מנגינה טיפוסית. נו טוב, אתה לא יכול להבקיע על כולם. המנגינה מזכירה לי את ברוך השם (יצירת ליפא) של MBD, שמצאתי נהדר על המילים, אבל קצת חסר בהרכב.

מלך מלכי המלכים: (**) ייתכן שהשיר הזה יטוהר מהאייפוד שלי. סאונד הפופ הסלואו לא מהדהד לטעמי בכלל – זה מסוג השירים שעושים לי חשק להרוג את הרמקולים בקניון. הלחן עצמו הגון, אבל ה-shtick הווקאלי לא עושה דבר כדי להציג את המילים. אולי חלק יאהבו את זה, שכן זה בסגנון שלא ממש נעשה בו שימוש במוזיקה היהודית. אבל זה לא בשבילי.

Ich Hob Gechapt: (****) חזרנו לעניינים עם ניגון הכליזמר המהנה הזה. ליוסי גרין וליפה מצטרפת מקהלת בנים רעננה, ונשמע ששלושתם נהנו מאוד לחבר את זה. עובדה היא שהעיבודים הווקאליים מהנים מאוד, וג'ון טנדי מנגן את זה כיאה ללחן כליזמר עם סולו הקלרינט הקלאסי שלו. ההודעה חמודה ובעלת מפתח. (אני אוהב את התמונות של ליל ליפא ויוסי הזעיר בתווים. יוסי, אם אתה קורא את זה, היו לך לחיים מאוד צבטות.) חוץ מזה – מעניין כמה מהמלמדים לשעבר של ליפא מאזינים למוזיקה שלו...

מזמור לסואידה: (***1/2) הפזמון של השיר האפ-טמפו הזה קצת כבד על אוזני; יותר רעש ממוזיקה. עם זאת, אני בטוח שהוא ימצא הרבה פופולריות בכל מקרה. בכל מקרה, אני אוהב את מה שהם עשו באופן כללי עם שיר שהיה יכול בקלות לשקוע ישר למטה. האינטרו - והשימוש בו כגשר בהמשך השיר - מחושב יפה. סולו גיטרה הגון באמצע מאת יאנקי קטינה. לגבי הטוכן עצמו: האנייה קוראת לזה "שירים נמחקים מלבד מזמור לסודה", ואני אוהב את ההסבר של ליפא על המדרש הלא ברור. עם זאת, המילה "מחיקה" אינה מתורגמת למילה "בטיילין" - תרגום מדויק יהיה "בטל", מה שמשתלב יפה עם ההסבר של ליפא. בטל מרמז שהם עדיין יהיו קיימים; אבל להיות קצת מחוץ לעניין. "נמחק" לעומת זאת פירושו "לא יהיה קיים בכלל".

V'anpaha Nehirin: (***) ניתן היה להחליק בקלות את המסלול היפה הזה ל-MBD וינטג'. ההסדר ישמח את תלמידי ותיק. העובדה נשארת בעינה, השיר הוא יותר חומר מילוי - אם כי טוב.

Vus Tut Dir Vi: (*****) נראה שליפה מתענג על הדברים הג'אזיים שלו. והנה הוא מתאים. שיר נהדר, עם הערות חמודות של מיכל שניצלר שנזרקו לשם הומור. הנה שיר שבו ה-shtick משתלב היטב, וגם יוצא טוב. הביקורת היחידה שלי היא שהקרניים באמצע אולי היו עובדות יפה בתור סולו סקסון. זה נחמד, אבל יכול היה להיות טוב יותר.

Ayei: (*****) מנגינה מרהיבה, מושר עם המלך עצמו, MBD. קטע הטכנו הזה תוכנן לשלמות על ידי איליה לישינסקי, ולמרות שאני לא חובב טכנו, אני מאוד אוהב את השיר הזה. המילים הן בין הפסוקים האהובים עליי בתהילים, מהסיבה הבאה: חסידים שואלים, מדוע הפוסוק אומר שבשמים, אלוקים "שם", אבל בבור, "הנה אתה"? והתשובה שניתנה היא: אם אתה חושב שאתה מטפס לגן עדן, ה' רק יהיה רחוק יותר ממך. אבל אם אתה ב"בור", כלומר מזהה את שפלותך ולהישאר צנוע, אז, "הנה אתה!" ה' תמיד עם הצנועים. תמיד אהבתי את המסר הזה. בחזרה לשיר, ליפא ו-MBD מנגנים היטב אחד מהשני, וסולו הסקסון של שלוימה כהן נותן לו מימד שלישי מוצק.

חיים: (***) עוד שיר מוזיקה יהודית קלאסית. לשיר הזה יש יותר עומק ותחושה מאשר ואנפחה נהירין, אולי בשל האופי האישי של השיר שנכתב לזכרו של אביו של המלחין. אבל חוץ מהעיבוד המתוזמר היטב, אני אוהב פרט מסוים בערבוב: כשהם מביאים את הילד הסולן, קולו מוצב מאחורי זה של ליפא - נקודת מבט מרעננת. זה משלב את הקולות, במקום שהקול של הילד הגבוה גובר על קולו של ליפא. ובטו, עוד טור דה כוח למקהלה.

A Git Vort: (***) בשיר הזה, ההוק יותר טוב מהשיר. אני אוהב את הרעיון ואת המסר. אבל סגנון הדיסקו והמנגינה השטוחה למדי לא קולטים את זה הרבה. או אולי זה פשוט שאני לא כל כך אוהב דיסקו, והסידור הוא טראנס שטוח. ייתכן שמכשיר אורגני עזר לדברים כאן.

הורה כן, לשון הרע לא: (****) כשראיתי את המילה מתנגנת בכותרת השיר, חשבתי שזה לא יעבוד. אבל הוא מוציא את זה טוב. לשיר המצחיק הזה יש הרבה שטיקים - מתחילים עם הקאזו, וממשיך בראפ בסגנון צ'ייסדי, ובל נשכח את ההיברידית היידיש/אנגלית/עברית שמתרחשת לאורך הפזמון. אבל זה שיר טוב, ושוב מוישה קראוס מבקיע במקהלה. ותצבעו אותי בטירוף, אבל אני חושב שהחליל של אבי פיאמנטה היה עושה את השיר הזה מבריק.

אחרון, אהרון חביב: (***) זה שיר נחמד, אבל אני חושב שיש בו קצת יותר מדי אלקטרוניקה בשביל שיר איטי. הרעיון הוא משהו שאני חושב שרבים מאיתנו חושבים עליו. הרעיון דומה למדרש שאומר לנו שמש רבינו קינא בדור האחרון שלפני המשיח – למרות שהם היו כל כך נמוכים, הם עדיין דבקים בתורה ובמצוות בהקרבה עצמית. (אם תרצו הסבר מעמיק ובלתי ייאמן על התקופות השונות, והסיבה הפנימית של הגולוס שנמשך כל כך הרבה זמן, בדוק את "רמב"ם – 13 עקרונות האמונה על הנבואה" של ר' חיים מילר שלנו, שיעור 17. דברים פנומנליים. )

Me'imka DeLipa באנגלית: (***) הגרסה הזו של השיר סובלת משני חסרונות: היא מהירה מדי, והאנגלית לא מתחרזת. אז זה נראה כמו הטלה של הרגע האחרון, ולא כיצירת אמנות מחושבת. אבל אני אוהב את הסידור.

תכליס: ארבעה וחצי כוכבים. לעניות דעתי, המכלול של האלבום הזה (כולל תווי הלינר האישי המדהימים ואמנות העטיפה - אולי אחד הלינרים הטובים ביותר שיוצרו עד כה במוזיקה היהודית. אשמתו היחידה היא שהוא לא מפרט את המוזיקאים - רק הסולנים. ) מרים אותו על פני A Poshiter Yid. אם אני חושב שזה יותר טוב מקינהורה או לא, נראה עם הזמן. קשה לי לדרג אלבום עם חמישה כוכבים מיד - אבל אלבום טוב רק משתפר עם כל האזנה. זה אלבום מעולה. אתה מקבל תמורה לכסף שלך כמעט עם כל הנפקת ליפא, וזה לא שונה; ויש לו יתרון נוסף שיש לו שירים לכל סוג של מאזינים. בנוסף, המיומנות הגדולה ביותר של ליפא, היכולת שלו לקחת פוסוק או מעמר חז"ל ולהציג ולהסביר זאת בצורה מהנה ביותר, היא בכושר מעולה. לאלבום יש בהחלט עליות ומורדות, אבל לאורך כל הדרך, Me'imka D'Lipa הוא דיסק קלאסי, מהנה ומהנה.