זרקור על מיאמי האולטימטיבית: האוסף האנגלי

Ultimate Miami: The English Collection

אחרי שלושים ושלוש שנות הלחנה, ירחמיאל ביגון זכה ליותר מחלקו בשירי הלהיטים. Ultimate Miami: The English Collection הוא רטרוספקטיבי ומראה כיצד השירים באנגלית של מיאמי התפתחו במהלך השנים. המכיל עשרים ושישה שירים, שעתיים ועשר דקות של מוזיקה וחוברת צבעונית יפהפייה של ארבעים עמודים עם מילים לכל שיר, ערכת שני התקליטורים הזו היא באמת אוסף מרשים. סט זה מכיל שירים מהאלבומים המוקדמים ביותר של מיאמי, כאשר השיר העדכני ביותר מגיע ממיאמי רווח (2005). רבים מהשירים הם להיטים מרכזיים שכל חובב מוזיקה רציני מכיר בשלמותם. לשירים אחרים יש פזמונים פופולריים אבל פסוקים שפחות מוכרים לכולם פרט לקנאי מיאמי הקשה ביותר. כמה שירים פחות מוכרים משלימים את האוסף הסוחף הזה. בסך הכל, האלבום הזה הוא באמת תוספת מבורכת לכל ספריית מוזיקה יהודית.

יש שיטענו שהקלטה מחדש של השירים במקום לעשות מאסטר דיגיטלי של איליה לישינסקי הייתה יכולה לייצר סאונד נקי יותר ועיבודים עדכניים יותר. מלבד הבעיות הכלכליות הברורות, נהניתי לשמוע את השירים עם הסולנים המקוריים כפי שאני זוכר אותם מלפני שנים. כמה שמות מפורסמים מאוד עברו דרך מקהלת הבנים של מיאמי במהלך השנים ובהם יעקב שוואקי, ארי גולדוואג, איצי ספינר, יצחק רוזנטל, סרולי ויליגר, שלוימה דאקס, אופי נט ונחמן סלצר. מתוכם, גולדוואג, סטארק וספינר ניתן לשמוע באלבום הזה וזה משעשע לשמוע את הזמרים האלה כסולני ילדים. האם השירים נשמעים שונים להפליא מהאלבומים המקוריים? אני בטוח שהם נשמעים פריכים יותר, אבל קשה להשוות את הצליל שיצא מנגן התקליטים שלי (כן, יש לי אחד כזה) למה שאתה שומע באוזניות של האייפוד שלך.

החוברת עצמה, עם אמנות הכריכה של שלוימי צייגר, די גדולה עם כמה צילומים יפים של המקהלה הנוכחית, באדיבות הצלמים ברוך עזגי, יוסי פרשיה, שמעון גיפטר וג'וש בלוק. הלוואי שהיו מצרפים כמה תצלומים של המקהלות הוותיקות יותר, בהתחשב בעובדה שעם שיר אחד בלבד מ-2005 בסט הזה, לכל דבר ועניין, כמעט אף אחד מהנערים המופיעים בתמונות לא ממש שר באף אחד מהשירים. אני לא יכול לדמיין שלא היו הורי מקהלות משנים קודמות שלא היו משתפים את התמונות שלהם לחוברת הזו. בנוסף, היה נחמד שמישהו יעשה הגהה על החוברת כך שהשירים יאותו באופן עקבי בגב החוברת ובחלק הפנימי של החוברת. סביר להניח שגם מגיה היה קולט שרבים מהנזירות והנזירות האחרונות במילים העבריות היו מודגשות מבלי משים.

מספיק עם החוברת. זמן תכליס! כדי להקל על החיים, אלא אם צוין אחרת, נניח שמילות השיר נכתבו על ידי ירחמיאל ביגון והעיבודים היו על ידי ישראל לם.

שיר השמחה (שיר השמחה: 1997) השיר הזה פשוט עובד בכל הרמות. זה תופס אותך עם ה"ריקוד! לָשִׁיר! לִטפּוֹחַ!" הקדמה ולעולם לא מרפה. מילים נהדרות, שיר נהדר, מוצלח מאוד והסולנים כולם נשמעים נהדר. אב טיפוס נהדר למה ששיר אנגלי מהיר צריך להיות.

מין השמיים (מיני השמים: 1992) איזה תענוג לשמוע את ארי גולדוואג וגם את נחום שטרק כסולנים ילדים. שיר להיט נוסף, למילים של שושנה ביגון, הידועה גם בשם גברת ביגון.

Sunshine (One By One: 1995) שמעתי את השיר היפה הזה עם מילים של שושנה ביגון בכמה הזדמנויות, אבל הגרסה המקורית הזו עם איצי ספינר שרה כסולנית ילדים היא האהובה עליי. למטרות בידור, תוכלו לשמוע את ספינר שר שוב את השיר במיאמי 25 – עבר, הווה ועתיד.

אנחנו צריכים אותך (שבת ירושלים: 1988) אחד הדברים על ירחמיאל ביגון הוא שלא נראה שיש שום נושא שהוא מפחד לקחת על עצמו. השיר הזה, למילותיה של שושנה ביגון, עוסק ב"אי-דיבור" בזמן התרוצצות, שלמרבה הצער, הוא נושא בעייתי עכשיו כפי שהיה לפני 22 שנים. ניכר בהאזנה לשיר שהוא הוקלט לא מזמן. לא השיר ולא העיבודים מתוחכמים כמו שירי מיאמי הנוכחיים, אבל זה שיר חמוד ואני במקרה ממש אוהב אותו. אוהב את ההרמוניה של מקהלת הגברים ב-2:53.

בשיאתה דישמעה (בשיעתה דישמעה: 1984) עוד קלאסיקה של מיאמי עם עיבודים של משה לאופר ומילים של י. רייך. זהו אחד האלבומים האהובים עליי במיאמי והשיר חזק עכשיו כפי שהיה כשהוא שוחרר לראשונה לפני 26 שנים. השיר הזה היה גם במיאמי 25, כשהמבוגר ג'ונתן פיילי חזר על הסולו שלו.

Be A Mentsch (The 2 ^nd Annual Miami Experience: 1992) מעולם לא שמעתי את האלבום המסוים הזה וגם לא הייתי בהופעה, אז מעולם לא שמעתי את השיר הזה עם המילים של שושנה ביגון לפני כן. נראה שהרצועה מתחילה באמצע משפט במהלך איזושהי הצגה דרמטית בקונצרט. אני לא בטוח שללא ההקשר של המחזה שאפף אותו השיר הזה באמת עומד בפני עצמו.

One By One (One By One: 1995 ) עוד שיר מסורתי של מיאמי באנגלית, עם מילים של שושנה ביגון, למרות שהפזמון הוא כנראה החלק החזק בשיר. מבין שני השירים באנגלית באלבום הזה, אני חושב ש-Sunshine הוא השיר הטוב יותר, אבל האם אתם יכולים לדמיין אלבום בשם Sunshine?

Stand Up (Stand Up: 2000) עוד שיר נהדר עם מילים של גברת ב' שעובדים כל כך טוב עם מצב הרוח והמוזיקה של השיר. מישהו רוצה להסביר לי למה כניעה ולהגן עליה מכנים אותה בכוונה "סורנדה" ו"הגנה"? זה לא שהם מתחרזים את המילים האלה עם משהו אחר. לא משנה, ברור שהשירים של ביגון התפתחו עם השנים ועמדו בקצב רמת התחכום הגבוהה יותר שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה היהודית.

לחיות חיים של תורה (החוויה ^השנייה במיאמי: 1992) גם המילים של חיה שרה פוגל וגם האופן שבו הוא מושר על ידי נחום סטארק קצת אינטנסיביים עבורי. עוד דוגמה מצוינת לשיר של מיאמי שהפזמון שלו עשה את זה ממש גדול, עם פסוקים שכנראה פחות מוכרים למאזין המזדמן.

שבת ירושלים (שבת ירושלים: 1988 ) גם השיר וגם המילים של שושנה ביגון עושים עבודה נהדרת בלכידת מצב הרוח של השבת במקומות המיוחדים ביותר. אוהב את הצפירה שמתחילה את השיר.

כאשר (מינ השמיים: 1992) עוד שיר מאוד אינטנסיבי ששר נחום שטרק עם כמה הרמוניות יפות של המקהלה שמרככות מעט את השיר. מילים נוגעות ללב מאת גברת ביגון, שברור שהיא טובה מאוד במה שהיא עושה. מלחין פורה, נשוי למלחין מוכשר - עכשיו יש שידוך תוצרת גן עדן!

ערבים (מיאמי 26: מיאמי ודדי: 2004) אני מאוד אוהב את השיר הזה עם עיבודים של ירחמיאל ביגון וגם של ישראל לם. המוזיקה בקצב מהיר, אף פעם לא צפויה והמילים באמת נהדרות. עד כמה שהשיר הזה טוב באלבום הזה, אהבתי את הגרסה ב-DVD של Miami Revach אפילו יותר. מילים באנגלית מאת שושנה ביגון. מילים בעברית מאת גדעון לוין.

Experience (The 2 ^nd Annual Miami Experience: 1992) השיר הזה, עם סולואים של ארי גולדוואג ונחום סטארק הוא אחד ממספר שירים מהחוויה ^השנייה של מיאמי שהולחנו בבירור לביצוע הספציפי הזה, אבל למיטב שלי ידע, מעולם לא היו בשימוש מחוץ לקונצרט. בהחלט האזנה מהנה בכל הנוגע לשירי קונצרטים.

Shiru Lo (The 4 ^th Annual Miami Experience: 1994) למרות שברור שזה עוד שיר שנכתב במיוחד עבור קונצרט, זה שיר מספיק חזק שהוא עדיין מהנה מחוץ למסגרת הקונצרט. זה למעשה אחד האהובים עליי באלבום. אוהב את ההרמוניה הנמוכה שנכנסת ב-3:45.

כלל ישראל ביחד (כלל ישראל ביחד: 1986) עוד קלאסיקה של מיאמי עם עיבודים של משה לאופר ומילים של (יושבים?) ירחמיאל ביגון, שושנה ביגון, ה' ביגון, י' רייך וש' רוקוב. הרבה אנשים עובדים על המילים האלה, שהן ממש טובות. אבל זה השילוב של נוק אאוט של שיר נהדר עם הרמוניות מהשורה הראשונה ועיבודים מצוינים שהפך את השיר הזה לחזק מספיק כדי לעמוד במבחן הזמן, אפילו עשרים וארבע שנים מאוחר יותר.

The Hand Of Hashem (התנסות שנתית ראשונה במיאמי: 1991) אני מנחש שרבים מכם מעולם לא שמעו את השיר הזה, עם שירה של גרשון ורובה, אבל אני ממש זוכר את הגרסה המקורית שהופיעה באלבום Judea מ-1981. מילים ירחמיאל ביגון, גרשון ורובה וצ'סקי קליינר.

תורה היום (תורה היום: 1990) לשיר הזה, שהולחן לסיום השש 1989, יש פזמון מהשורה הראשונה ועובד על ידי משה לאופר. שוב, שושנה ביגון מפגינה את יכולותיה ככותבת מילים. הרמוניות ממש טובות על הפזמון, במיוחד בשעה 4:00. אוהב את האקורד המינורי בסוף הפזמון.

מר קרטר (מיאמי פוגשת את טורונטו: 1978) כל השנים האלה לאחר מכן, השיר הזה עדיין מציק לי ואתה חייב לתת לביגון קרדיט על כך שהיה לו האומץ להביע את מחשבותיו על נשיא יושב, בשיר, משהו שאני עושה. לא חושב שנעשה לפני או מאז במוזיקה היהודית המרכזית. (אתם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה.) אלו מכם שלא זוכרים את הנשיאות של ג'ימי קרטר אולי פשוט יושבים שם ומגרדים את הראש ותוהים על מה השיר הזה, אבל תסתכלו על זה ככה. האם אתה יכול לדמיין כל קבוצה או זמר יהודי מיינסטרים שמביא היום שיר של אובמה? אמנם זו אולי לא הלחן הכי חזק של ביגון מבחינה מוזיקלית, אבל המוזיקה מתאימה לשיר הקליל ויש כמה מילים חמודות הודות לצוות הלירי של ירחמיאל ביגון, א' לוין, לני פרידמן וי' ארם.

נרות שבת (סטנד אפ: 2000) זה היה עוד שיר שמעולם לא שמעתי קודם לכן ואני חייבת להודות שבשמיעתו בפעם הראשונה בלי החוברת שלפניי, תהיתי על איזו מלחמה או על איזה משבר השיר הזה, במיוחד עם כל אפקטי הקול מבשר רעות בועטים בשעה 1:40 בערך. הכל נשמע מאוד אפוקליפטי ולמען האמת, זו הייתה הקלה לקרוא בחוברת שהשיר הזה היה בעצם על Y2K. (עבור אותם צעירים שקוראים את זה, בסוף שנות ה-90 אנשים התחילו להיכנס לפאניקה, תוהים אם כל המחשבים יקרסו כשנגיע לשנת 2000. מכיוון שה-1 בינואר 2000 היה שבת, כולנו הלכנו לישון באותו יום שישי בערב תוהה כמה דברים יתקלקלו ​​עד שהתעוררנו בבוקר.) חוץ מזה, המקהלה לא שרה בכלל בשיר הזה.

Around The World (The 2 ^nd Annual Miami Experience: 1992) (Miami Experience 4 – Shiru Lo: 1994) (תודה מיוחדת ל-GPL על שתפסתי אופס די גדול בחוברת!) שיר נוסף מהקונצרט של 1994, עם מילים של שושנה התחיל. להאזין לשיר הזה באלבום במקום לשמוע אותו בהופעה, זה מרגיש קצת מנותק מהקשרו.

I Want To Know (מיאמי פוגשת את טורונטו: 1978) זה שיר יפה, אבל זה תמיד נראה לי מצחיק כשיש לך ילד ששר, מעמיד פנים שהוא מבוגר. בכל פעם שהסולן יצחק ג'רט שר "האם זה נכון אני רק חצי גבר" מתחשק לי לצעוק "כן! כי אתה כנראה רק בן שתים עשרה!" החוברת מתארת ​​את השיר כ"צדיק מראה למישהו את דרך התורה", מה שגורם לזה להישמע כאילו זה נלקח מביצוע דרמטי כלשהו, ​​אבל אני לא זוכר שהיה כזה באלבום הזה. האם אני זוכר לא נכון?

ננצח (בדרך התורה: 2001) שיר נוסף שלא שמעתי מעולם, למילים של שושנה ביגון, ומתואר בחוברת כ"הקדשה מחדש לערכי התורה לאחר ה-11 בספטמבר". השיר הזה שלוקח מספר טוויסטים לא צפויים (א-לה מים ה' (יובו) וערבים (מיאמי 26), אם להזכיר כמה), אבל נראה שהוא פשוט לא הסתדר לי.

Would You Please (Miami 25: 2003) הגרסה הזו של השיר, ששר איתן נט, אחיה של הזמרת אופי נט, טובה בהרבה מהגרסה המקורית של מיאמי לייב (1979). אני לא יכול להגיד לכם שהמילים כאן מתוחכמות במיוחד, אבל הן מתאימות בצורה מושלמת למצב הרוח של השיר המתוק הזה. עוד שיר שנשמע כאילו היה צריך לבוא ממחזה כלשהו. למרבה הצער, נראה שהעותק שלי של מיאמי לייב נעלם ולכן אין לי מושג מה ההקשר המקורי של השיר הזה. לא משנה. זה ישן אבל טוב.

בדרך לירושלים (ניסיון ^שני במיאמי: 1992) ראה מסביב לעולם, למעלה.

Lift Up Your Candle (Revach: 2005) פנינה נוספת מוכיחה שביגון לא איבד את המגע שלו. שיר מהמם, עיבודים מעולים, שירה מהשורה הראשונה של שלום ברישנסקי, זלמן פולק, שאול אלסון, ארי רוזנר ויצחק פרידמן. אין ספק שהפסוקים של השיר הזה הם המילים הכי טובות שכתב ירחמיאל ביגון אי פעם. ההרמוניה היפה בהחלט ב-3:21 על רק מילה אחת מוכיחה, שוב, שפחות זה לפעמים יותר.

Victory Entebbe (Victory Entebbe: 1977) רובכם כנראה מעולם לא שמעתם את האלבום הזה, אבל יש בו כמה שירים מדהימים שאשמח לשמוע מחדש עם הסטנדרטים הגבוהים הרבה יותר של היום במוזיקה היהודית, כולל במרום, שיפחי וכמובן, ויקטורי אנטבה. אלו מכם שלא היו בסביבה ב-1976 לא יכולים לדמיין כיצד סיפורם של 103 בני ערובה יהודים שחולצו משדה תעופה באוגנדה על ידי צוות של 100 קומנדו ישראלים מובחרים נגע ללבם של יידן בכל מקום. תאמין לי כשאני אומר לך שהשיר הזה, שכמעט אין לו שירה, תפס את מצב הרוח בצורה מושלמת. שלושים ושלוש שנים מאוחר יותר, אני עדיין אוהב את השיר הזה. אם זה לא סימן ההיכר של שיר להיט, אני לא יודע מה כן.

רק הערה אחרונה: השם "Ultimate Miami: The English Collection" משאיר אותי לתהות. האם Begun מתכננת עוד אוסף של שירי מיאמי אולטימטיביים? אם כן, אני מצפה לשמוע את זה.