בני פרידמן - טעמו: דיסקציה מאת מנדל "השייחט"

הנה גם סקירה טכנית מעמיקה של Taamu, וגם ראיון שמע נהדר של 30 דקות שערך מנדל.

להורדת הראיון לחצו כאן .

תקשיב כאן:

בני פרידמן – טעמו: נתיחה מאת מנדל "השייחט"

החלטתי לשנות את הגישה שלי בכך שלא קראתי את התוספת עד לאחר סקירה זו, מכיוון שלדעתי היא מציעה יותר אובייקטיביות. זה אומר שאין לי מושג מי כתב את השירים האלה, מי עיבד אותם, מי הנדס אותם - אני לא יודע כלום מלבד מה שהאוזניים שלי אומרות לי. אני מאפשר לעבודה לדבר בעד עצמה בלי ההטיה של המידע. כמו תמיד, אתמקד ברבים מההיבטים הטכניים המרכיבים את התווים האישיים הפיגורטיביים של הסונטה שהיא האלבום בכללותו. לפני שאמשיך, ברצוני להזכיר לקורא את האופי הטכני של סקירה זו. יש לקחת את ההערות השליליות שאני כולל בהלימה עם השירים והאלבום בכללותו.

אני מקבל את ההרגשה שהרבה אנשים היו מעורבים באלבום הזה כי השירים השונים לא תואמים זה לזה בהיבטים שונים. יש תחושה שנלקחו זוויות שונות מאוד משיר לשיר בכל דבר, מעיבודים למקהלות ועד מיקס. נראה שאחד המכנים המשותפים הבודדים כאן הוא שאבי סינגולדה כמובן מנגן ברוב השירים, אין לטעות בנגינה בגיטרה. מעורבות של כישרונות מגוונים אינה בהכרח דבר רע. להיפך, זה יכול לעזור להשיג אלבום שעדיין נופל רענן ומהנה בשיר ה-8 ואילך. מצד שני, זה מקשה הרבה יותר לשמור על חוט העקביות באלבום כדי לשמור על הרגשה שהוא שייך יחד. לכן אני צריך להטות את הכובע בפני האדם המבריק שעשה את המאסטרינג, כי הוא (או היא) באמת עשה עבודה מרהיבה בחיבור כל הקצוות. בעוד מאסטרינג תמיד חשוב לאלבום, זה אף פעם לא יותר מאשר באלבומים שבהם נעשה שימוש בצוותים שונים לשירים שונים. רמת הווליום הייתה גם במקום שהיא צריכה להיות בניגוד לרוב אלבומי המוזיקה היהודית שמסיבה בלתי מוסברת תמיד שקטים יותר מעמיתיהם העכשוויים. אתה באמת ה"מאסטר" ;-)
(נ.ב. - אני הולך להסתכל על התוספת כשאסיים כדי לגלות מי אתה כדי שאוכל לשלוח לך חשבון על השמשה הקדמית שלי שהתפוצצה מהמכונית שלי כשהכנסתי את Taamu לנגן התקליטורים שלי עם הווליום הרגיל תפאורה למוזיקה יהודית)

קולו של בני מעוצב בצורה מפתיעה עבור אמן בכורה. ההקרנה והאינטונציה שלו נמצאים במטרה והוא מכה את התווים מלמעלה בניגוד להגיע לתחתית התו כפי שמקובל בדרך כלל עם אמנים חדשים יותר. ההופעה המהוקצעת שלו היא קרדיט גדול למאמן הקולי שלו. יחד עם זאת הוא לא מאבד את התחושה לטכניקה כפי שקורה לפעמים עם אלו שיש להם הכשרה טכנית מאוד. שמתי לב גם לאורך האלבום שבעוד שלבני יש טווח ווקאלי מעורר הערצה, הוא לא משתמש בו כל הזמן, אלא בוחר בחוכמה להישאר בעיקר לקראת אמצע המנעד שלו ולהשתמש בשיאים ובנמוכים בדיוק כקישוט. בין היתר, זה הופך את השירים לנגישים יותר מכיוון שאנשים יכולים למעשה לשיר את השירים די בקלות. לגבי הקול שלו עצמו, דומה מאוד לדודו אבל עם עושר רציני וחלק תחתון נוסף. אני צריך להגיד יותר?

צוות ההפקה, בראשותו של אבי ניומרק המבריק (התנצלותי בפני שאר המעורבים על כך שלא הזכרתי אותך, אבל כפי שאמרתי קודם לא קראתי עדיין את התוספת אז אני לא יודע מי כולכם, וגם לא מה שלכם תרומות היו), עשה עבודה נהדרת לתת לבני להיות האיש הגשמי שהוא ואפשר לזה לבוא לידי ביטוי באלבום. שמתי לב לזה בעבר לגבי אבי ניומרק, למשל עם ההפקה האחרונה של אלבום הבכורה של שיי רובנשטיין. אבי פיתח רגישות חזקה להבין באמת את אישיותם של האמנים שהוא מייצר והוא נוקט בכל האמצעים האפשריים על מנת להבטיח שכיוון האלבום ואישיותו של האמן יתאימו זה לזה בצורה מושלמת. כל דבר, החל מבחירת שירים ועד לעיבודים באמת מבטא את צרור האנרגיה החיובית המשמח שהוא בני פרידמן. סדר השירים היה, אני מתאר לעצמי, מחושב בקפידה רבה. מעבר לכוחם של שירים בודדים, האלבום עומד היטב יחדיו כמכלול. בנוסף, ה-"Benny Factor" מיושם בקפידה. האלבום מתחיל במוזיקה יהודית קלאסית עם גוונים חזקים של אישיות, אבל אחר כך מתקדם לאישיות יותר ויותר ככל שהוא מתקדם.

לגבי שאר ההיבטים של האלבום אצטרך לכסות אותם בשיר לפי פירוט שירים שכן, כפי שאמרתי קודם, הם משתנים משיר לשיר. אני לא אתן הרבה יותר תשומת לב לדברים כמו הקול של בני כי כולנו יודעים שהוא פנטסטי מבחינה זו... במילים אחרות, אני אנסה להתרחק מהתצפיות ברורות.

1 - Misod - לשיר הזה יש קטע שהוא קצת ישן אסכולה. אתם מכירים את זה היטב, החצוצרות הקלאסיות הצורבות מבשרות על כוכב העל המתהדר בניצחון או שיהיו כוכבי על על הבמה. למרבה המזל, השיר קופץ במהירות לצליל הרבה יותר עכשווי עם שחר הבית הראשון. לשיר הזה יש טוויסטים מלודיים נהדרים ששומרים אותו מעניין - במילים אחרות התווים לא תמיד הולכים למקום שחשבת שהם הולכים. הבס והגיטרות, שהם בעצם הכוחות המניעים מאחורי הקצב כאן, מגיעים בצורה ברורה מאוד אבל בלי לרמוס את השירה בכלל. עבודת המקהלה לא בדיוק חלוצית אבל היא עושה את העבודה. הרבה חצוצרה וסקסון לטהרנית המוזיקה היהודית, אבל חוץ מזה באינטרו, לא מצאתי שזה מתנשא. התופים יכלו להשתמש בתהודה רבה יותר, לא נראה שכל הטווח והשמירה של הרעידות נלכדו - ייתכן ששערי הרעש הוגדרו גבוה מדי. שיר נהדר, שלדעתי עדיין יהיה קלאסי שנים מעכשיו. בשיר הזה התנגן אורגן מקטרת חם מאוד או אולי אורגן חשמלי (או מקלדת דיגיטלית משכנעת מאוד), מה שבאמת משפר את המרקם, אם כי זה היה מועיל אם הוא היה קצת יותר קדימה במיקס. התערובת בסך הכל עשויה היטב. צליל חם נחמד אבל לא בוצי, שימוש טוב באפקטים, EQ וכו'. בהתבסס על הסגנון של השיר הייתי צריך לנחש שבלומשטיין או וולדנר יצרו את השיר הזה. אני נוטה לראשון שכן השיר הזה ממש גורם לי לחשוב על השיר "מודים" של שיי רובנשטיין, שגם הוא כתב אלימלך.

2 - ללא מילים - או מה שרובנו יכולים לכנות "ניגון". כאן מתחילה הרעננות האמיתית. הקדמה נהדרת למיתרי פלדה. העיבוד הדליל ברובו - פסנתר, בס, גיטרה אקוסטית וסינתזים קלים באמת עוזרים לאפשר למנגינה היפה הזו לזרוח החוצה. תחושה נחמדה מסוג ניו-אייג'. גשר אינסטרומנטלי של קטע מיתרים אלקטרוניקה עוזר לקשור יחד את הטעימה הראשונה שלנו מהרעננות שצוות ההפקה הזה מביא לשולחן. כשיש לך אמן עם אישיות רצינית, אתה רוצה להציג את זה וזה מה שהם עושים עם השיר הזה. השיר הזה הוא בעצם בני אומר "אתה רוצה להיות מאושר? הנה, תן לי להראות לך איך". זה דווקא נשמע כמו שירים שיכולתי לראות את מקהלת קול נוער עושה. במילים אחרות, מאוד טרי, מאוד מעודכן, אני אוהב. עבודת מקהלה לשיר הזה ממש פוגעת במקום. שוב, עבודת מיקס נחמדה מאוד. הכל עובר יפה וברור. סאונד טבעי נחמד, תחושה של רוק פרוגרסיבי רך משנות ה-70.

3 – Ukesheim – חשבתי שהם היו צריכים לקפוץ ישר לקטע הפסנתר של האינטרו ולדלג על החצוצרות. הם לא גרעו נורא אבל גם אני לא מצאתי בזה צורך. מנגינה ממש ממש יפה. העיבודים נשמרו שוב בסיסיים, ממש מבליטים את השיר ואת הקול המלאכי של בני. אני מעריץ במיוחד את המיקס בשיר הזה. כל תו מגיע בצורה ברורה ולכל הכלים יש בדיוק את הכמות הנכונה של הדהוד וחום. אני רוצה את הפסנתר הזה... כמו גם את מהנדס ההקלטות שעשה עבודה כל כך מדהימה ותפס כל גוון וגוון שלו. המיתרים נשמרו בתערובת בדיוק מספיק כדי להוסיף עומק מבלי לגרוע. כבר הזכרתי שאני באמת אוהב את הפסנתר הזה, עם צליל כל כך מלא, אפילו בתווים הגבוהים יותר.

4 – Taamu – למרות שאני מאוד אוהב את העיבודים כאן, כמו גם את המיקס – שימו לב איך כל פעימה של התופים מהדהדת בבירור – הייתי בהתחלה מאוד לא בטוח לגבי השיר הזה. עם זאת, אני מגלה שזה גדל עליך במהירות. סינגולדה (ככל הנראה) על הגיטרות שומר כאן על דרייב נחמד ונגן הבס פשוט מדהים. באמת פשוט הולך לכל מקום יוצר תנועה והרמוניות מעניינות ועדיין מצליח להצל על הגיטרה מספיק כדי לתמוך בקצב הנהיגה. מקהלות בסדר, אבל אין מה לכתוב עליו הביתה. קונספט נהדר, זהו "שמחת שמחה שמחה שמחה" החדשה.

5 – Hamerachheim – עבודה נהדרת מצד מהנדסי ההקלטה בלכידת הניואנסים העדינים של הכלים האורגניים. זה מאוד חשוב בשיר שהם בחרו לעבד בעיבוד מוזיקה קלאסית. אני מאוד שמח לשמוע את זה מכיוון שתמיד הייתי מאמין גדול שאם אתה הולך עם סגנון, אתה צריך באמת לאמץ אותו. הם עשו את זה כאן וזה בהחלט מוצלח. אני כן מרגיש שהשירה הנמוכה בהתחלה הייתה צריכה להיעשות בהקרנה מלאה במקום ברכות, שכן נראה שקולות החזה שנעשו ברכות הולכים לאיבוד בליווי. כמו כן, אני חושב שמסלול המאסטר היה אולי מגע דחוס יתר על המידה, מה שמוציא חלק מהמימד החוצה. עדיין שיר מדהים, אבל זה היה מרגש אפילו יותר אם כל האלמנטים היו בולטים כמו שהם צריכים. בני באמת מרגיש כל מילה ואני חושב שזה באמת עושה את השיר הזה. הכינורות והחליל מושלמים והותרת התופים הייתה מהלך מצוין.

6 – משיח – חזרה לחדש והרענן, מסלול הריקוד האקוסטי הזה נעשה בצורה מושלמת לחלוטין. קצב פופ לטיני נחמד משתלב בצורה מושלמת עם צלילי סינת' חלקים. הכל מהמקהלות ועד המיקס נמצא בדיוק על המטרה. שימו לב איך קולות הגיבוי לא מצילים את ההובלה בחלק גדול מהשיר, מה שבאמת עוזר להגביר את רמות הרעננות. שכבות ממש נחמדות גם על חלקי המקהלה, עם סוג אוורירי נחמד של קול רקע שמתאים בצורה מושלמת לכל מה שקורה סביבו. שימו לב גם איך, למרות שיש דרייב נחמד לשיר, העיבוד למעשה די דליל. הדבר נכון גם לגבי האלבום כולו. נראה שאבי ניומרק ושות'. נקט בגישה של פחות-זה-יותר בניגוד לסצינה הצפופה מבחינה אינסטרומנטלית שהיא הנורמה ברוב המוזיקה היהודית. התוצאה די מהממת. מנגינה מדהימה, זו תהיה מועדפת לשנים הבאות. בני, איך נהנית כל כך?

7 – Kad Yasvun – לא קיבלתי את המבטא היימישי – פעם היו אנשים שחשבו שלכל אלבום חייב להיות שיר באנגלית, לא נראה שהם חושבים שצריך להיות בעל מבטא שונה? בלי קשר, שיר מעולה - כמעט יותר תפילה מאשר שיר. בני ממש מרגיש את המילים כאן ועושה עבודה מצוינת להביע אותן. אנחנו באמת רואים כאן חלק ניכר מהטווח של בני, ולמרבה הפלא הקול שלו שומר על אותו חוזק כמעט בכל רישום, שזה באמת משהו נדיר ויפה. סידור טוב אמנם לא בהכרח משהו פורץ דרך - אבל מי אמר שהכל חייב להיות? תקשיב לשיר הזה ותבין על מה דיברתי ב"המרכיים". שימו לב איך ב"כד ישבון" השירה הנמוכה מתבצעת באופן מלא. רואים כמה טוב זה נשמע? גם בולט הרבה יותר טוב, לא? הקשיבו גם להבדל באופן שבו נראה שלכל כלי כמו גם לשירה יש "נקודה" מובהקת בספקטרום הסטריאו. אתה יכול כמעט לציין היכן בדיוק עומד כל פרפורמר. זה, חברים שלי, בגלל ש"כד ישבון" הוא שילוב מושלם. כל הכבוד!

8 - עמר - תחושה נחמדה של דיסקו נינוחה כאן. אני לא מרגיש שהפיקו את המקסימום מהקול של בני כאן בפוסט פרודקשן. אני לא בטוח אם הרצועה הווקאלית קיבלה מעט מדי ריוורב או שהייתה צריכה נגיעה יותר הד או אולי דחיסה פחות נגיעה ברצועת המאסטר הכוללת. תגרד את זה - זה לא היה הדחיסה כי שאר האלמנטים של המסלול בולטים היטב. אולי רק הרצועה האישית דחוסה יתר על המידה, אולי זה משהו אחר לגמרי. אף על פי כן, לשיר הזה יש משהו שהופך אותו לסופר ריקוד וסופר בלתי נשכח. אם הם לא הפיקו את המקסימום מהקול של בני הם בהחלט הוציאו את המקסימום מהאישיות של בני. עבודה נהדרת עם המקהלות שתורמות לתחושה הכללית. מה שבאמת עושה את השיר הזה הוא עבודת כלי ההקשה, אני לא חושב שהשיר הזה יהיה חצי ממה שהוא בלי זה. בחוכמה, כלי ההקשה נשמר די קדימה במיקס וקיבל הרבה מקום לזוז. גם מאוד קליט - ילדתי ​​בת 5 הסתובבה שרה את זה ללא רבב אחרי ששמעה את זה רק פעם אחת.

9 – עבדכה – רגע, חשבתי שזה האלבום של בני – למה אני מאזין ל-8th day? זהו יצירה מענגת לחלוטין מלאת כיף. ה-chevre מהיום ה-8 כמובן בילו זמן מה בשירה עם "Cuz Benny", כפי שמתבטא מהאופן החלק שבו הקולות שלהם ננעלים יחד. הצוות הזה באמת עשה עבודה מעולה בבחירת השירים והצלילים הנכונים שיתאימו לאישיותו של בני. 9 שירים בתוך, בעוד שחלק אני אוהב יותר ואחרים יותר מזה, עוד לא מצאתי טמבל. עיבוד מאוד שובב בשיר הזה - שוב דוגמה טובה לאמץ את התחושה שאתה מחפש מבלי לאבד את התחושה היהודית. הביקורת היחידה שלי כאן היא שאני מרגיש שעדיף היה להמשיך את הקצב בפרה-פזמון הראשון (הווי גבר) במקום לתת לו לרדת לגמרי למרות שאני רואה למה הם הולכים כדרך למקסם את השפעת הפזמון. מגע נחמד מאוד עם אבוב או סופ סקקס (אני יודע שאני כל כך בורה מוזיקלית שאני לא יכול להבחין בין אבוב לסופרן סקסו... מביך, לא?)

10 - לטובה - זה פשוט מסוכן לחלוטין ואני אוהב את זה. השיר הזה יכול היה להתקלקל כל כך בקלות כשכל היבט אחד לא מתחבר. למרבה המזל, הכל מסתדר מצוין. יתרה מזאת, בגלל שזה יכול היה להשתבש בכל רגע, בשבילי זה היה סוג של התרגשות על חבל דק שמגיע מהישגים מוזיקליים מסוכנים. השיר הזה הוא קפיצת בנג'י מוזיקלית ואני נרגש ממנו ביסודיות. קצב תוף רוק חזק נחמד... ושוב יש את הבס הזה!!! זה חייב להיות אותו בחור כמו ב"Taamu" - סגנון שאין לטעות בו. אני מת לקרוא את התוספת עכשיו, אני צריך לדעת מי הבס הזה. המיקס בעצם די עלוב כאן, הם פשוט מריצים את הקול של בני על ימין ושמאל – גם הם לא הוסיפו מספיק רטיבות לרצועה הווקאלית ובסופו של דבר אתה מוציא בני יבש מאוד. זה רק אני או שקטע המקהלה באמת נשמע מעוות. כלומר יאללה, השעה כמעט 2 בלילה (מתי חשבתם שעשיתי את הביקורות האלה, גם לי יש עבודה אמיתית אתם יודעים, משהו קטן להאכיל את הילדים) אבל אני לא חושב שאני כל כך מבוזבז לדמיין משהו כזה. זה נשמע כאילו זה היה מקרה של הוספת פלנג'ר לאפקט מגניב וזה חזר - לא בטוח. ובכל זאת, בסך הכל אני ממש אוהב את השיר הזה בגדול - אולי האהוב עלי בכל האלבום. חשוב לציין איך בני עובר בצורה חלקה מקול ראש לפאלסט - ללא תפרים!!! אני מתרשם!

11 – Batuach Ani – בשיר ה-11 הזה, שבו רוב האלבומים בוהים להתעייף ולהירגע, Taamu עדיין מעודד אותו. עיבוד עכשווי מעולה – אני כמעט בסוף האלבום ובניגוד למה שהציעה האינטרו של השיר הראשון, לא דחסו אותי קטעי חצוצרה וסקסון. אבי והחברה גוררים אותנו לעתיד המוזיקה היהודית וכולנו נהיה יותר טובים בשביל זה. עבודה טובה מסביב במחלקת הפוסט-פרודקשן על השיר הזה. הרמות הן כולן היכן שהן צריכות להיות והכל יושב בדיוק בספקטרום הסטריאו. אפקטים ו-EQ מבושלים בצורה מושלמת לחום זהוב בהיר למדי. הקול של בני מגיע בצורה מושלמת, וטוב שכך שהביצוע שלו לשיר הזה הוא סוחט דמעות מוחלט... כאן חשבנו שהוא שמח כל הזמן, מסתבר שהוא יכול לזעוק לאיברשטר גם עם הטובים שבהם . שוב, שום דבר פורץ דרך בחזית המקהלות, אבל הם עושים את העבודה מספיק טוב.

12 - Emes - סוג של חוזר לתחושה של מוזיקה יהודית קלאסית, אבל שיר נהדר. כמעט כמו מחווה לדודו, אברהם פריד. באמת שיש לו סוג של תנועה ותחושה של שיר משובב נפש של פריד, אבל בכל זאת יש בו המון שנדע שלבני יש הרבה משלו לתת. המילים הן יצירת מופת כשלעצמה. הרבה פליז כאן, אבל הם עצרו את כל האלבום, אז זה רק הוגן שנאפשר להם להכניס קצת. המיקס בדיוק על המטרה. הדבר היחיד שאני לא מבין כאן הוא שיש סטטי מתחת לשיר הזה?!?! מישהו ירמז לי כאן, איך אנחנו מתגעגעים לזה? אני מקווה שזה היה בכוונה ופשוט חסר לי שזה חמוד שזה נשמע כמו תקליט ויניל (מה שזה לא באמת). זה באמת יהיה בלתי נסלח אלמלא העובדה שזה שיר כל כך נהדר. בני פרידמן – טוב עד הטיפה האחרונה!

פסק הדין: אם היה לוקח 3 שנים להשלים את האלבום הזה עדיין היה שווה לחכות. עשה לעצמך טובה ולך לקנות את האלבום הזה. אני מסרב לכתוב שום דבר נוסף כי אני מת לראות את התוספת הזו. האזנה נעימה!