מתגעגע למוזיקה שלי

אז בדרך כלל זה פוסט שמעורר את התגובות. הפעם, תגובה לפוסט אחר נתנה לי השראה לשלוף את המחשב הנייד שלי ולהתחיל להקליד.

דברו עם שישה אנשים שונים ותשמעו שישה מנחים שונים איך הם מתמודדים עם מוזיקה בזמן ספירה. אל תקשיב בכלל. תקשיב אבל רק במכונית. תקשיב לאקפלה. תקשיב לחלק א-קפלה אבל לא אחר א-קפלה. תקשיבו רק למוזיקה חילונית. ועוד ועוד ועוד ועוד.

תגובה זו הגיעה היום בתגובה לאחת הביקורות שפורסמו לאחרונה בבלוג זה.

אני מתנגד ל"מוזיקת ​​ספירה". ספירה ושלושת השבועות שאנחנו לא מקשיבים למוזיקה מכיוון שזה זמן אבל. האם מישהו בכלל ישקול להוציא תקליטור שירה ולקרוא לו "מוזיקה שבעה" או "מוזיקת ​​אבילים"???

תרשה לי להתחיל ואומר שאני לא מסכים עם החלק של "שיווה מוזיקה". אנו נועלים נעלי עור במהלך ספירה. אנחנו יושבים על כיסאות רגילים בספירה. אבל אני מסכים עם שאר ההערות.

עבורי, באופן אישי, מוזיקה היא מקור להנאה אדירה. לא אכפת לי אם זה קאפלה או בליווי תזמורת של חמש עשרה נגנים, אני אוהב מוזיקה. אבל אני לא מקשיב לזה בזמן ספירה. זה קשה? כן זה כן. אבל אז מה? אני יודע מה אבא שלי היה אומר. "האם אתה כל כך מפונק שאתה לא יכול להסתדר בלי מוזיקה במשך שלושה שבועות?"

אני בטוח שיטיפו אותי על זה, אבל קדימה, אנשים. יש רגעים בחיים שבהם אנחנו לא אמורים לקבל את כל מה שאנחנו רוצים. זה 33 ימים. כבה את המוזיקה. זכרו במה מדובר בספירה. ותשאר שם. ל"ג בעומר מגיע.