הסקירה של היסלאבוס על ימים באים של שוקי

שוקי סעדון הוא אחד מכיתת זמרים מבריקה של תלמידי שנה א', ובהופעת הבכורה שלו הוא נותן לנו אלבום דאנס-פופ ישראלי עם המון טעם. בוא נבדוק את זה.

קול מצהלוס: (****) ראשון מתוך כמה רצועות ריקוד, וזה הורה. כיף, מלא אקשן, עם מכשור מלא, בנוי היטב; מבוסס סינת'ים, אבל בלי להיות רזה מדי. הפיזור של קלרינט, חצוצרה וגיטרה מקצב בין כלי ההקשה החזק באמת קולטים את זה. כל זמר צריך לקבל את קטע החתונה שלו, והנה זה של שוקי. דברים טובים.

כיול תערוג: (*****) לחן משגע, מושר ברגישות ומתיקות. שוקי מגיע לגבהים ווקאליים ללא אובדן כוח או ריגוש, והוא באמת חוגר את זה לקראת סוף הנאמבר, מ-3:00 ואילך. באופן כללי, לאורך האלבום, הוא מפגין יכולת נפלאה להגמיש את קולו כך שיתאים לייחודיות של המנגינה שעליה הוא עובד, ו-1:55 הוא תערוכה א' על השורות האלה. ליקוקים חלקים על הגיטרה כשהסקסון האלט מסייע לגב. שוב, העיבוד של אודי דמארי פנטסטי. כאן יש לו שילוב אקלקטי של כלים שקיבלו נקודות משלהם: הסקסון, החליל והגיטרה. והו, זה ממש סולו גיטרה כדי לסיים דברים!

ימים באים: (***) אני לא יודע – בעיני המספר הזה יכול היה להשתמש בכמה שינויים, במיוחד כשיר. העיבוד נראה נמהר, והשירה לא כנה כמו שאר האלבום. יש לו בסיס פופ-רוק, עם מקהלה נחמדה, אבל השלב התחתון של השיר לא מאפשר לשוקי את הפלטה הצבעונית שבה הוא משתמש ככל שהוא עולה. החצי האחרון של השיר הוא החצי הטוב יותר, ויש לנו עוד עבודת גיטרה נהדרת. ו-3:00 (שוב) היא נקודת השיא של היצירה עבורי, עם פייד אאוט קלאסי והחצוצרה הקלה מגבה את התופים.

ליבי: (*****) וואו! מולי קדוש. מה דעתך על מגרש מושלם? כמעט נגמרו לי הסופרלטיבים עבור המנגינה וההפקה יוצאת הדופן הזו. הלב שלי קופץ בכל פעם שאני שומע אותו, והווליום עולה אוטומטית. שירה חלקה כמשי, ללא רבב, המנגינה יפה כמו תמונה; וסידור שמושך החוצה כל גרם עדין של רגש. אתה נמשך כמו שהוא, ואז ב-3:45 אני פשוט מאבד את זה - כל פעם. איזה קטע! שווה את המחיר של האלבום ממש כאן! תעצום את העיניים ותן לזה לקחת אותך משם.

זכרון ישן: (***) קצב מוצק, אבל אני לא ממש מבין לאן הוא הולך מבחינה לירית; אחרי הכל, שוקי לא נראה כל כך קשיש בעצמו. תוף/סקקסון/גיטרה נחמדים שמושכים אותו יחד מצד ההפקה.

הכל מילמעלה : (***) מסלול טראנס. אני אוהב את המילים, אבל דברים כאלה עושים לי כאבי ראש. הייתי אוהב את זה אם זה לא היה כל כך טראנס, במיוחד על הבס חסר הנשמה. בנוסף, אני לא אוהב את השילוב של קטע ראשון של laissez faire עם פזמון כוח. עם זאת, הרבה חיובי עם הסקסון והתופים בחצי השני של המסלול.

Rak Haer Panecha: (*****) בנאדם, הבחור הזה יכול לקטר. ביצוע מהמם לשיר מתוק. והעיבודים הכל בפנים, עם גיטרות שמצפות את התופים העדינים וסנאפים באור עמום. מאוד יפה.

Ten Chiyuch: (****) צמרמורת התואמת את השיר המצמרר הזה, עם המסר של "רק צ'יל, אחי". צליל מיתר נהדר מבנג'ו שמתנגן כמו בוזוקי מושך דואט משובח עם הסינת'.

לו נורה: (****) הפעם עבודת הטראנס לא כבדה כמו בהכל מילמעלה, אז לראש שלי קל יותר לטפל בזה. גיטרה נחמדה מייללת מנקודת השעה 2:40 ואילך, וכל הקטע הזה ממש מאחד את זה.

הו הכל: (*****) יציאה מהנה מהאלבום, עם קטע ריקוד נחמד וקליל בגוון ספרדי. מילים פנטסטיות שנצבעו על ידי כלי הקשה ממוקמים היטב. למספר הסופי הזה יש צליל יצירתי ייחודי שכולו משלו - ויהווה בסיס מצוין לשיפור בקונצרטים. הוא כולל קטע מדיטטיבי ואחריו אדון עולם, ולאחר מכן חוזר לסאונד מלא עם תיפוף רט-א-טאט. מגניב, אבל אולי הייתי מותח את זה עוד קצת.

תכליס, שוקי הוא סולן חלק עם המון כישרון. העבודה שלו על השירים האיטיים, המלודיים והרגשיים הם שהעלו אותו מעל לראש; ולמרות שלדברים המהירים יותר שלו אין ממש את האומף, הייתי אומר שזה רק בגלל שהוא פשוט כל כך טוב כשהוא מוציא את הלב שלו דרך העבודה העדינה יותר. שוקי, לא יכול לחכות לעוד!