ישראל עמר - יוסף הצדיק בזמנינו
תיאור
זמר: ישראל עמר
מילים אסתי שם טוב, דינה עמר
קונספט ורעיונות ר' חי עמר
הנדסת סטודיו רון בן חיים
יועץ מנדל עמר
לחן מקורי של הו קיילי "הרב ברוך לוין"
ב-12 ביולי 2011, לייבי קלצקי (OBM) נלקח באופן טרגי מעולמנו. מאז אותו יום חשוך, זה היה פשוט בלתי אפשרי להמשיך "עסקים כרגיל". למרות שהזמן חולף, נפשנו חסרת מנוחה כאשר אנו מנסים למצוא סיבה ונחמה למותו של לייבי. כרב, אני מתחבט בשאלות איך לגשת ולנחם את המשפחה שבאמת חיה את האירוע הזה ואיזה מסר עלי להעביר לקהילה שלי.
כשהשאלות הללו אכלו את מוחי, הדהים אותי שהאירוע הזה מקביל למה שקרה ליוסף הצדיק בגיל 17, כשאביו, יעקב אבינו, שלח אותו לשליחות לברר על אחיו. יעקב שלח את יוסף למסעו בתחושה עמוקה שעל בנו לקיים את גזירת ה' (כפי שמסביר רש"י בפסוק זה) כמו לייב, גם יוסף שוטט בשדות ולא חזר הביתה, וליעקב הוצגו "קטונים יוסף", שלו. מעיל הפרווה של הבן, קרוע לגזרים. על כך הוא ענה "תרוף תורף יוסף" חיה רעה לקחה את בני האהוב. אולם במהלך כל היעדרותו של יוסף, סירב יעקב, "וימן", לקבל נחמה על מות בנו. הוא מעולם לא ויתר על יוסף. הנושא האחרון שלמדו יעקב ובנו יחדיו היה הנושא של "עגלה ערופה", ההלכות המתארות כיצד יש לשחוט עגל כשנמצאת גופה בגבול שתי ערים. מבואר שהרבנים היו יורדים מירושלים למדוד את המרחק בין שתי הערים, והיו שופכים דם של עגל באומרם: "לא שפכו ידינו את הדם הזה". מבחינתנו המסר ברור: כמו שהרבנים נאלצו לקבל אחריות על מוות לא ידוע, כך גם כולנו חייבים לקחת אחריות זה על זה.
במשך יומיים חיינו, ועל אחת כמה וכמה הוריו של לייבי, באימה מכך שלא ידענו היכן לייבי. יעקב חי את הסיוט הזה של חוסר הוודאות במשך 22 שנים!
במשך תקופה זו הרחק מאביו האהוב ומכל סביבה יהודית הצליח יוסף להתנגד לפיתויי מצרים "מערות הארץ" ולהתקדמות אשת פוטיפר. אדונים חסידיים מסבירים כי יכולתו של יוסף להתנגד "ויבוא" באה מהתנגדותו של יעקב להתנחם.
הסיפור של לייבי הוא סיפור של ילדינו המשוטטים ברחובות העולם האפל הזה, טרף לאתגרים שלו כמו גם לסכנות הפיזיות והרוחניות שלו.
חובתנו יחד, ללא קשר לאמונות דתיות או רמת מצוות, היא לדאוג לילד האבוד והמשוטט ולהושיט לו או לה יד מסייעת.
הנסיבות שבהן ליבי נלקח מאיתנו הן מטורפות ומתחת לכל חוש היגיון באשר הוא.
אנחנו צריכים לענות על הטרגדיה הזו באופן פרופורציונלי, מבחינת הקשר שלנו עם אלוקים ועם אחינו, על ידי עשיית מעשים לא מוצדקים של טוב לב, חסד ואהבה שפשוט עולים על ההיגיון וההיגיון. בזמנים אלו אין מקום לצניעות מזויפת, עלינו לעזוב את אזור הנוחות שלנו כדי להושיט יד, לעזור ולטפל זה בזה, לא משנה מה העדה שלנו או הרמה הרוחנית שלנו.
לפני שנים, לאחר שקרה טרגדיה בקהילה, אמר הרבי מליובאוויטש כי אין למצוא נחמה בגלות זו.
הנחמה היחידה שנקבל היא הגואלה שלמה!
סיפורו של יוסף הסתיים בנימה חיובית הרבה יותר מזו של לייבי. הוא התאחד עם אביו ואחיו. אולם יעקב לא האמין שבנו עדיין חי וקיים. כעדות לאביו, שלח יוסף את אחיו בחזרה לארץ יעקב עם "עגלות" מלאות בסחורה. ה"עגלות" ציינו ליעקב שבנו זוכר את השיעור האחרון שלמדו יחד, כי הוא קשור למילה "עגלה". זה שימש עדות לרווחתו הגופנית והרוחנית של יוסף, והחיה את יעקב. לאחר המפגש הסביר יוסף לאביו ולאחיו שכל הנסיבות - שתוצאתה הסופית הייתה הכנה להזנת העם היהודי במהלך שהותו במצרים - היא תוכנית האב של ה', ולכן בלתי אפשרי להבין אותה במלואה.
גם לייבי הותיר אותנו בצורה הכי טראגית שאין לה מענה ובהחלט עומד מול קשי הכבוד כדי להכין את הקרקע להתגלות המשיח ולבואו. אולם הפעם, אל לו להיות לבד בזעקתו; בוא נבכה איתו לה'. בואו נבכה שהוא סוף סוף יגאל אותנו וישים קץ לגלות המרה הזו בגילוי משיח עכשיו!